"יהונתן, תביא ביס מהקרטיב, גם אני רוצה".
"אסור להעביר מפה לפה , רק במשפחה מותר".
כך אמר יהונתן לגננת שלו ומייד דחף את המתוק קפוא הזה לפה הפתוח לרווחה של שחר הקטנה. רוב הזמן אני לא חושבת על זה אבל שיחה מקרית או שאלה מביאות אותי למחשבות על הקשר בין יהונתן לשחר. אנשים שואלים אותי איך הם מסתדרים, ואני לא תמיד יודעת איך לנסח את התשובה.
אני מניחה שכשרואים אותנו- זה מתבקש לתהות איך ילדים שאין להם שום קשר דם יכולים לחיות בשלום ביחד, אז זהו שהם פשוט אחים. מבחינת יהונתן שחר היא אחותו, האחות היחידה שהוא מכיר. זה נכון שהיא נחתה בחייו פתאום אבל גם ילדים שמקבלים הכנה של כמה חודשים מראש, בסופו של דבר- האח התינוק מגיע הביתה ומצטרף למשפחה ברגע מסויים, אין תקופת ניסיון ואין על תנאי.
כך גם אצלנו- הם חלק בלתי נפרד אחד מהשני. שחר מסתכלת על יהונתן בהערצה ומחקה אותו, יהונתן שומר על שחר כשהיא מטפסת על סולם ומזהיר אותה במקומות מועדים. זה נכון שהם שונים מאוד- גם במראה וגם באישיות. יהונתן הוא שקול וזהיר ושחר פילפלית בעלת תעוזה, יהונתן מלוכסן ושחר מתולתלת, אבל הם אוהבים את אותו הסרט ורוצים לראות אותו כמעט כל יום, הם ממציאים שירים במקלחת ולא מוכנים לטעום כרובית. אידיליה זה כאן חוץ מאותן הפעמים שיהונתן לא מרשה לשחר בדינוזאור שלו, ואז היא בוכה וחוטפת, והוא חוטף בחזרה כי 'החוטף מחוטף פטור' ואז היא שורטת ואז הוא מחטיף. יש גם כאלה ואפילו הרבה.
זה הופך אותם לפחות אחים? פחות קשורים? בשבילי זה שיא האחים. אני עדה כל יום מחדש לפלא הזה. וכאשר היא רצה אליו אחרי יום בגן והוא מחבק אותה ומדביק לה נשיקה שהיא מייד מוחקת, אני יודעת שמי שכתב כל מיני תיאוריות על קשרי דם ודם סמיך ממשהו- לא חווה על בשרו ונשמתו את האימוץ. החיים חזקים יותר מהדם, סמיך ככל שיהיה. כאשר הלכנו בשבת האחרונה לתפילת בערב שבת והחזקנו ידיים כולנו, הילדים התחילו לשיר במקהלה: "מהפיכה של שמחה כי כולנו משפחה'', אמרתי לעצמי איזו מציאות אל מציאותית הכי טבעית ולא נורמלית אני חיה, הסתכלתי על אסף ולפי העיניים הלחות כנראה שחשבנו את אותו הדבר.
ליצירת קשר ולהזמנת הרצאות ניתן לפנות לתהילה בכתובת המייל: thilamam@gmail.com.