פרשת בהעלותך: על רועה נאמן

בפרשתנו נפגשים אנו במשבר של עם ישראל שמתלוננים על ה': "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר". הקב"ה מנחה את משה להשיב להם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה... וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי ה' לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם, וְנָתַן ה' לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם: לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם: עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא".

על אף שהקב"ה נותן בשר, רואים שיש לו כעס על הבקשה. ניסוח הדברים: "עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא" מראה שאין כאן בקשה לגיטימית. סיומה של הפרשה הזו מעורר שאלה קשה מאוד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם". וכי מפקפק אדון הנביאים ביכולתו של הקב"ה? ועוד קשה – הרי לא ראינו שהקב"ה כעס על דבריו אלה...

רבים הפירושים שמנסים להסביר אמירה זו של משה רבנו ע"ה. מיוחד הוא פירוש המלבי"ם שמבין את דברי משה באופן הפוך לחלוטין, בצורה שכלל אינה מקשה על ה'. נביא את דברי המלבי"ם ונבארם: "הרועה הנאמן הזה כשמעו חרפת עמו... אזר כגבר חלציו להמליץ עליהם"! מטרת דברי משה אינה לתמוה על יכולתו של הקב"ה, אלא להמליץ טוב על ישראל.

כיצד? "אם רק צאן ובקר ישחט להם, שבזה תופסק תגבורת התאווה כמי שיש לו פת בסלו שאינו מתאווה כ"כ, אז ומצא להם, ולא יאכלו ממנו כי כבר יתחרטו על חטאם כאשר תרף יד התאווה מעט קט!" משה רבנו אומר להקב"ה – אין צורך בכל כך הרבה בשר, כל חטאם של עם ישראל הוא בתאווה, ותאוותם תפסק אם יראו שפע (אפילו מועט)!

ממשיך המלבי"ם ואומר: "ולא לבד אם ישחט להם צאן ובקר, אלא אף אם את כל דגי הים יאסף להם הגם שהדגים אינם בשר רק קרובים לבשר ג"כ ומצא להם". כלומר גם אם לא יהיה בשר אלא רק שפע דגים, גם אז בראותם – תפסיק תאוותם ויחזרו בהם! אמנם חוטאים הם עם ישראל, אך רק התאווה היא זו שמסמאת את עיניהם! אם יראו שפע ויטעמו דבר מה – יירגעו, ומיד יתביישו במה שאמרו ויחזרו בהם!

ואכן מתאימים דברי המלבי"ם לאישיותו של אדון הנביאים אשר היה מוכן אחר חטא העגל ל"מחני נא מספרך אשר כתבת" ובלבד שלא יינזק עם ישראל. מנהיג אמיתי מלמד זכות על צאנו. אפילו כשיש להם חטא (ויש כאן חטא תאווה) - מצמצם אותו ובטוח בכוחם לחזור בתשובה מהירה, ובבושה שיחושו על מעשיהם. זהו רועה נאמן. ולכן לא נענש על דבריו.

הכותב הוא רב היישוב עינב ובוגר מחזור ב' של מרכז ברקאי