"אתה היית מסכן את חייך בשביל אחרים?"

עמדתי בכיתה וניסיתי להסביר לתלמידיי לרגל יום הזיכרון ולספר להם מקצת מפרקי חייו של מוטי פוירשטיין הי"ד, שנפל במלחמת יום כיפור ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973)  בקרב עקוב מדם נגד המצרים במעוז "אורקל". 

עמדתי שם והרגשתי כל כך מתוסכל. כלוא. לך ותספר לילדי דור הZ על הגיבורים שחיו כאן לפני שהממלכה של צוקרברג כבשה את העולם וגרמה לאנשים לשתף עצמם לדעת ולעשות סלפי גיהוקי שקיעה. 

עמדתי שם ולא ידעתי מאיפה להתחיל בכלל ולהסביר את המקום שהניע את מעשיו, כמו הפעם, כמה ימים לפני ראש השנה תשל"ד שבה נסעו מוטי וחבריו מישיבת קרית ארבע לבסיסי צה"ל בסיני בכדי לערוך תפילות חג לחיילים. מוטי ששימש שליח ציבור לחיילים ב'אורקל', החליט לא לחזור לישיבה לעשרת ימי התשובה, אלא להישאר עד יום הכיפורים, בכדי לשאת איתם ביחד בנטל השמירה. 

הרי התלמידים היקרים שלי, עוד עלולים בלי כוונה כמובן, לפלוט הערות כמו: "איזה פרייאר?" או "למה הוא עשה את זה? הרי הוא ידע שיש מלחמה והוא יכול למות, לא אכפת לו מהחיים שלו?".

ואחרי שסיימתי להפיל את השאלות הטורדניות הללו על תלמידיי, נתקלתי בדמותי המשקיפה עליי במראה ושאלתי את עצמי: "ואתה? מה אתה היית עושה? מסכן את החיים שלך בשביל אחרים או שהיית כמו חוזר הביתה כי לך תדע איך זה ייגמר?".

מה עניתי לעצמי? לא משהו ברור. 

עמדתי שם וכל כך רציתי לספר לתלמידים שלי קצת על סבתא נחמה, האישה הכל כך מיוחדת והחזקה הזו, שעברה ניסיונות שמספיקים לעיר שלימה והוכיחה שיש חומרים שחזקים יותר מפלדת אל חלד כמו למשל הרוח האנושית. 

הייתי אומר להם שאם הייתי מביא אותם אליה, אין סיכוי שהם היו שומעים ממנה ולו בדל של תלונה על החיים. כלום. 

היא רק הייתה משתפת אותם בהתלבטות היחידה שלה: 

האם הם מעדיפים שהיא תכין להם קיגל או טוצ' (קיגל הייתי צועק בקול! טוצ'! הייתה ממליצה להם אשתי).

חשבתי פעם כמה קיטורים אני מסוגל להוציא ביום: ההוא מעצבן אותי, ההם לא באו לי טוב. הנהג הזה חתך אותי בכביש. התור ארוך מידי. חם לי. קר לי. אין לי כוח. אין לי סבלנות. תסבירו לי ממה עשוי הדור של סבתא נחמה שעוד נשאר לו כוח אחרי השואה לבנות לנו את המדינה, לעקוד את בניו ובכלל לא להבין על מה ולמה אנחנו מעריצים אותם כל כך?

לעולם לא אשכח את תמונת מוטי התינוק הקטן עם חיוך המלאכים והעיניים שמפיקים אור נעים מחייך וצוחק מבעד ללול: כמנחם ואומר: אל תדאגו. עוד יהיה כאן טוב. 

במכתב תנחומים לסבתא נחמה תיבדל לחיים ארוכים ולסבא שמשון ז"ל:

כתב שר הביטחון משה דיין: "מרדכי ז"ל שירת בנח"ל המוצנח. הוא היה חייל מצוין וחבר נאמן. כל מי שהכירו - אהבו".

ואני יכול להעיד: וגם מי שלא הכירו. 

 

לעילוי נשמת רב"ט יהודה מוטי פוירשטיין הי"ד בין שמשון ז"ל ותיבדל לחיים ארוכים נחמה שנפל בי"א בתשרי תשל"ד , 7/10/1973 במלחמת יום הכיפורים במתחם אורקל ודמותו האהובה והאצילית ממשיכה להדהד בין רגבי אדמת הארץ שעל קדושתה ושמירתה נפל. יהי זכרו ברוך.