8 חודשים.
של געגוע מטורף לאבא אלעד,
של ערגה כואבת לאהובי שלי,
של התמודדות קשה יום יומית,
של בכי בלתי נשלט,
של כסא ריק בשולחן,
של מיטה ריקה וקרה,
של קריאות "אבא" שאינן נענות,
של תמונות שאני מצלמת ואין למי להראות,
של כאב נפשי שלא פוסק,
שהלב של כולנו נשרף מבפנים....

היום משפחתו של המחבל ימ"ח קיבלה את ההודעה הסופית: זכיתם!
זכיתם במשכורות שמנות לכל החיים,
זכיתם שבנכם נשאר בחיים,
זכיתם שלא תגורשו מהארץ,
זכיתם שתמשיכו להתגורר בבית.
זכיתם.

אלעד,
ניסיתי. כמה ניסיתי.
ניסיתי לשכנע אנשים להוביל מהלכים כנגד הטרור.
ניסיתי לשכנע שחייבים לנסות דרכים אחרות.
ניסיתי לשכנע אותם שחייבים למנוע את הפיגוע הבא.
ניסיתי....
מקווה שאתה גאה בי על הדרך,
כי התוצאה היא תעודת עניות למדינת ישראל.