אולי זה כי יצא לי לשמוע יותר על "עוד בת" לאחרונה או אולי כי אני במקום יותר נוח להיכנס לזה היום.
גם מעט מסקרן אותי כמה מהחוויה שלי וכמה מהתחושות שלי משותפות לעוד אמהות.
ואולי בכלל זה רק הרגשה שלי, העניין שנוצר סביב העוד בת, "הבת השלישית" .
בהריון הראשון, כל ההתרגשות היא מעצם העובדה שנהפוך להורים, תקופה מרגשת ומלאת מחשבות על העתיד, נרקמות תכניות ולפעמים נדרשים גם שינויים, על ההתרגשות והשמחה נוספות גם תחושות של דאגה, קצת מתח וחוסר ודאות. ויחד עם כל זאת, האמא כל כך מאושרת שתהיה לה בת בכורה.
רק שכמעט מיד מתחילים לקלקל לה, לחלחל לתוך ראשה...הנפוץ בין במשפטים הוא:
"לא נורא, בת בכורה סימן לבנים זכרים"
לפעמים מגדילים ומוסיפים תפיחה קלה על הכתף של האבא... "אם אתה צריך שנסביר לך..."
ואז בשעה טובה בהריון השני, ממש באותו הרגע שאת מאושרת משני הקווים על הסטיק את מבינה כבר לאן זה ממשיך.
בת בכורה סימן למה?
נוו אתן כבר יודעות? בטח שיודעות כי שאלתן וגם אני כמו כולן נופלת בזה, בשאלה הגרועה הזאת שלא תוסיף לשואלת שום פרט חיוני לחייה ומשום מה אנחנו שואלות, וממשיכות ושואלות. וגם אם לא נקבל תשובה וגם אם כן, כמעט אף פעם לא נגיב נכון. כי תכלס, פשוט לא היינו צריכות לשאול. לא רלוונטי לנו.
והנה זה מתחיל: "אחינו מה? איזה גבר אתה?"
"תגידי, הוא מבואס הא? "
והיא שהכי שמחה בבת שתהיה לה, להם. פתאום מתחילה לאבד קצת אמון באיש שלה. אולי הוא לא שמח באמת? אולי היא מאכזבת אותו? כאילו שהיא זאת שמחליטה... כאילו שזה בכלל רלוונטי.
גם כשהוא מתעקש שהוא שמח באמת, שזה בכלל לא משנה, העיקר הבריאות ומציין חצי בצחוק חצי ברצינות, מקסימום ובעז"ה בפעם הבאה-בן.
הלב נצבט. מעט כואב.
ברגע הזה שהילדה שלך יוצאת לאוויר העולם, כלום פשוט לא משנה. אהבה אין סופית גדולה והשמחה אמתית, לבכורה יש אחות ואם נצליח ממש הן עוד תהיינה מתישהו חברות.
והנה, שמחתם בבת השניה ואמרו לך שבת בכורה ובת שניה זה גם סימן לבנים,
והנה שוב 2 קווים על הסטיק ואת כל כך מאושרת, בדיוק לחצי דקה עד שעוברת לך בראש המחשבה..
רק דבר אחד יעניין את כולם וכמה שנספר לעצמנו שזה לא באמת אכפת לנו מה יגידו, אכפת לנו.
בא לנו שישמחו איתנו, ככה נקי טהור ומכל הלב שישאלו בשלומי ,
ואפשר גם בשלום העובר ולא רק אם זה הוא או היא.
ואני אחזור לשורה השלישית ואומר שהבת השלישית,
היא אף פעם לא עוד בת. היא לא עוד משום דבר.
היא היא. היא באה בזכות עצמה. היא ה"ראשונה לשמה..."
לא הייתה כמוה וגם לא תהיה.
ולעולם הזה שככה מקבל אותה ורואה בה,
לעולם הזה היא צריכה להיוולד. זכותה.
וגם הרביעית והחמישית והשישית.
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים הריונית, עזבו משאלות לא רלוונטיות. תתעניינו בה, תגידו לה כמה היא קורנת, תשמחו איתה. אם היא משתפת בחששות שלה בלבטים ופותחת את ליבה, היו קשובים ענו לה רק את מה שהיא צריכה לשמוע. ובעיקר אל תדברו איתה על הפעם הבאה..
בנות משפחת רימוןצילום: שירי רימון