ספרים לילדים עם אג'נדה עדכנית

הוויכוח בין חסידי ספרות הילדים כאמצעי לשעשוע ובידור (דוקטור סוס כתקדים קלאסי, או המפוזר מכפר אז"ר, של לאה גולדברג כקלאסיקה עברית), לספרות ילדים חינוכית, המקדמת ערכים ומזהירה מפני מרדנות (יהושע הפרוע כתקדים קלאסי ו"דירה להשכיר" גם כן של לאה גולדברג), מתנהל מזה דורות. בעשורים האחרונים נדמה היה שיד חובבי השעשוע וההנאה על העליונה, וספרים מסוג "איתמר מטייל על קירות" של דוד גרוסמן הם שכובשים את לב ההורים ובעקבותיהם את הילדים, אבל בשנה האחרונה יצאו כמה ספרים לילדים עם אג'נדה ומסר ערכי בולט, והם מוכיחים כי הכף נוטה שוב לכיוון החינוכי. אבל יש הבדל גדול בין הערכים שספרות הילדים קידמה בעבר (כיבוד הורים, נימוס חברתי, שקדנות בלימודים, חריצות וצייתנות), לבין הערכים שמצאתי בספרים היוצאים כיום. הקו הדומיננטי עכשיו הוא חינוך לקבלת השונה והאחר. אג'נדה ליברלית, פוליטיקלי-קורקטית מובהקת. כך למשל ב"סיפור לבן" של אידן אור גיא, הנושא הוא ילד לבקן. לבקנות היא פגם גנטי הגורם לחוסר פיגמנטציה בעיניים, בעור ובשיער ורגישות גבוהה לאור.

 

"ילד לבן, ילד אחר, משקפופר אחד, חצי עיוור..." – צוחקים הילדים על גיבור הסיפור,  עד שמתרחש מפנה, ואז -"הכיתה מביטה, מוחאים לו כפיים, הרבה חרטה רואים בעיניים. / וילד אחד שצחק לו אתמול, מתנצל ומחבק, מבין את הכול".

סיפורו של מחבר "ילד לבן" מרתק אפילו יותר מאשר עלילת ספרו. אידן אור גיא בן ה-30, בעל תשובה (מגיל 20), נולד בעצמו לבקן וכבד ראייה. הוא מדריך בתערוכה "דיאלוג בחשיכה" במוזיאון הילדים בחולון, פזמונאי, נשוי ואב לילדה רגילה בת שנה. שני הורים נכים (מתניידים באמצעות כסאות גלגלים) שגידלו אותו וחמישה אחים נוספים. אידן למד בבית ספר רגיל, ובגיל גיוס התנדב לצבא. תמיד כתב שירים וציור, הוא מספר, והדבר עזר לו להתמודד עם קשייו החברתיים. כשהחליט לפרסם סיפור שישנה, לדעתו, את יחסם של הילדים ובעקבותיהם של החברה כולה, לתופעת הלבקנות, פנה לעזרת הציבור, בפרויקט הדסטארט, כדי להשיג מימון. בתוך שבוע, הצליח לגייס את סכום הכסף הנדרש להוצאת הספר.

גם "סיפור על איש ארוך מאוד" (הוצאת סטימצקי), של חבצלת ליטוין, מתמודד עם שונות גופנית וקבלת האחר. גם כאן יש קשר ישיר לאישיותה של המחברת. גיבור הסיפור, גבוה וארוך כל כך שרק עם ציפורים יש לו שיג ושיח. כדי להגיע לגובהם של אנשים רגילים, הוא מנסה לשבת על שפת הכביש, אבל הברכיים מפריעות לו לראות את המתרחש סביבו.

הוא מתקשה לרכוב על אופניים, למצוא שמיכה מספיק גדולה שתכסה אותו, לראות את כפות רגליו (מזוג אנשים קצרים שעובר לידו, מייעץ לו להשתמש לשם כך במשקפת), ואז בהדרגה מתבררים גם יתרונות הגובה, כמו היכולת להכניס כדור ישר לסל במגרש הכדורסל, בלי לקפוץ אפילו. והמשפט החותם את הספר: "כנראה, הם הסכימו ברגע האחרון / שלכל אחד יש איזה שהוא יתרון". מה שמפתיע במיוחד לגלות זה שחבצלת ליטוין, מאמנת תקשורת ארגונית ואישית, שפיתחה שיטה לייעול תקשורת בינאישית, היא בעצמה נמוכה על גבול הגמדות. הבחירה בגיבור ארוך כל כך היא סוג של הפוך על הפוך. לדבריה, דיון בשאלות של דימוי גוף והבדלים בין בני האדם, רצוי שיתחיל כבר בגיל הרך.  

 

 

כל הילדים של שנות ה-80 גדלו על השיר "ברבאבא נולד בגינה, הוא גדל בין עצים ופרחים ובגלל שהייתה לו צורה משונה, צחקו עליו כל הילדים". ברבאבא היה גיבור תוכנית טלוויזיה מצוירת ומצליחה במיוחד. ואילו את מילות השיר כתב יורם טהרלב לפסטיבל שירי הילדים. בימים אלה הוצאת קלאסיקלטת משיקה שוב את סדרת ספרי "ברבאבא" במהדורה מחודשת, ובעיבוד מחודש שנעשה גם הוא על ידי יורם טהרלב. וגם כאן הנושא הוא ילד בעל גוף חריג. הפעם מדובר בממדים גדולים הגורמים לקשיים חברתיים. לא מכניסים אותו לבית כי הוא גדול מדי, לא מכניסים אותו לקולנוע כי אז יסתיר לכולם, וגם לא לבית מלון עד לרגע שבו הוא מצליח הודות לתכונה פיזית מיוחדת, היכולת לשנות צורה, להפוך את עצמו לסולם, ולהציל בני אדם מקומה גבוהה בבית העולה באש ולעצור גם נמר שברח מגן החיות. כך הפך היצור החריג לגיבור העם וחביב הילדים, וסופו שבנו לו ארמון גדול מותאם לממדיו –"שבו הוא יוכל לעשות את הכול: / לישון, להתרחץ, להתעמל, לאכול".

 

ויש גם ז'אנר חדש נוסף: האינטראקציה בין ילדים להוריהם או למבוגרים. בספר "חנות קטנה ומתוקה - סוכר ותבלינים", של לינדן צ'פמן, ילדה מעורבת בפרנסת הוריה. אימה של האנה פותחת מגדניית סוכר ותבלינים, והאנה עוזרת לה לפרסם את החנות ולשווק אותה. אגב, גם כאן יש נקודת מפגש עם אישיות המחברת: היא מעידה על עצמה שהיא אוהבת לאכול שוקולד וממתקים, כך שלא במקרה בחרה בחנות "קטנה ומתוקה". בנוסף לנושא הפרנסה, גיבורתה הקטנה מתמודדת גם עם בית ספר חדש והצורך לרכוש חברים חדשים.

 

ועוד מפגש טעון בין קטנים לגדולים, וכיצד ניתן ליצור חיבור ביניהם, גם כשלא מבינים זה את זה, קיים בספר "הכלבלב שרצה חיבוק" (הוצאת צמרת), של ינון בר שירה. הסיפור כתוב מנקודת מבטו של כלבלב שרצה חיבוק למרות ש"מחבקים בני אדם, לא מחבקים גור. גור מלטפים, בצוואר מגרדים ואם הוא רעב אז גם אוכל נותנים".

הכלבלב מנסה להסביר את רצונו לילד דני, לאימא ולאבא אך אין לו כלים לעשות זאת מלבד נביחות, קשקושים בזנב והוצאת לשון, מה שגורם להם לטעות בכל פעם לגבי רצונו האמתי.

מטרת המחבר להסביר את חיוניות החיבוק והמגע האישי בין קטנים לגדולים, נולדה, הוא מגלה, בעקבות לידת בתו הבכורה, אבל: "כתבתי על ילד וכלב כי זאת הייתה דרך נהדרת להתחבר למקום הראשוני בעצמי כילד, לא היה לי דבר להעניק לכלב שלי מלבד אהבה אינסופית, אבל זה היה כל מה שהוא בעצם רצה".