כמי שאינו נמנה על חובבי כתביו של ש"י עגנון, אני מודה שהגעתי להצגה "שלום עולמים" של תיאטרון אספקלריא מלווה בחששות. כבר הכנתי את עצמי להצגה כבדה ומייגעת, שבה ככל הנראה ארדם מחוסר עניין, אך לבסוף הופתעתי לטובה. מאוד.

גיבור העלילה הוא פשוט עם שאמנם לא רכש השכלה תורנית או כללית רחבה, אך מאמין בכל לבו בה' ובכוחו להושיע. דווקא מתוך הקושי בשל הבצורת והרעב שתקפו את המדינה אמונתו צומחת וגודלת. בזמן שההנהגה התורנית והמדינית כאחד מחליטים שלא להחליט כיצד להתמודד עם המשבר שפקד אותם (ביקורת מרומזת על ימינו?), פשוט העם "השקוף" הוא היחיד שפונה לפעולה והוא גם זה שמביא בסופו של דבר לסוף הטוב והמרגש.

ההצגה משלבת היטב בין קטעי דרמה לבין קטעי שירה, ומנגישה בצורה היתולית וקלילה את שפתו הגבוהה והקשה בדרך כלל של עגנון. כך, גם מי שכמוני מתקשה להתמודד עם קריאת הטקסטים המייגעים לעתים של זוכה פרס הנובל לספרות, יכול ליהנות מהצגה שנונה ומצחיקה. מעבר לכך, העומדים על הבמה, הציגו משחק טוב מאוד, וסחפו אחריהם את הקהל, שהמשיך לזמזם את הפזמון המרכזי גם ביציאה מהאולם.

המלצה שלי: לכו לראות, לא תצטערו. היה ערב מהנה במיוחד.

ההצגה שלום עולמים של תיאטרון אספקלריאצילום: צבי צבקר