קוראים לזה לידה שקטה. כי בסופה לא נשמע קול בכיו של תינוק המגיח לאוויר העולם.
קוראים לזה לידה שקטה, אבל יש שם כל כך הרבה בכי, והוא לא נגמר בחדר הלידה. שותפים לו ההורים, הסבא והסבתא, החברים וכל מי שכואב עם הזוג את החוויה הקשה.
את השיר הזה כתבתי כשנה לאחר לידת בני, שהיה עתיד להצטרף לארבע אחיותיו, אך ליבו נדם ברחם ושבנו הביתה בידיים ריקות.
לפני השחרור היתה לנו שיחה עם העו"ס של בית החולים:
"תנו לעצמכם לבכות, להרגיש, לשחרר", היא אמרה. "אם לא תתנו מקום לכאב הוא יצוף ויעלה אפילו שנים אחרי בלי שתבינו מאיפה זה מגיע. עברתם חוויה קשה. תכבדו ותתנו לה מקום, ומשם יצמח הריפוי".
השיר הזה עבורי הוא לחלוטין חוויה של ריפוי. כתבתי אותו בדיוק שנה לאחר הלידה, ומאז משהו בי נרגע.
בכל פעם שהייתי צריכה לקבל כוחות הייתי מדקלמת לעצמי בראש את מילות השיר והוא נסך בי בטחון ורוגע.
אחד הדברים הכי קשים לאחר אבדן הוא היכולת להאמין מחדש בטוב שהחיים מזמנים לנו. ברגע שנתתי ביטוי והכרה לכאב ולאבדן, יכולתי לחוש איך מתפנה שוב מקום לתקווה וליכולת להאמין ולאהוב, כל רגע מחדש.
שש שנים חלפו. מאז נולד לנו אורי שלנו, שהביא איתו הרבה שמחה ונחמה. הגעגוע והכאב צרובים עמוק בתוכי, אך שלובים יחד עם אופטימיות ותקווה, שהן תולדה של התהליך שעברתי ואותו אני רוצה לשתף.
לרגל חודש המודעות לאובדן היריון, החל מידי שנה בחודש אוקטובר, פניתי לליאת יצחקי היוצרת המופלאה בעלת הלב הרגיש והקול הנוגע, בבקשה להלחין את מילות השיר. ליאת האהובה נענתה בשמחה ושיר חדש נולד.
מוגש באהבה ובתקווה לתת כח לנשים המתמודדות עם החוויה, לסביבתן הקרובה ולכל מי שליבו פתוח ומרגיש.
אם נצליח להניח תחבושת ולו על על נפש כאובה אחת עשינו את שלנו. לעולם אין לדעת את כוחו של הניגון...