ביקורת סרט: המפסטד שלי  

"המפסטד שלי" הוא דרמה רומנטית העוסקת באלמנה אמריקאית שיום אחד צופה מדירתה ורואה בין העצים צריף עץ שנראה כי הוא מאוכלס על ידי חסר בית. היא מגלה אדם שחי לו בשקט בתוך החורשה זה 17 שנה. אלא שעל ה"רכוש" שלו מאיימים כרישי נדל"ן שרוצים להרוס את הצריף לטובת פרויקט מגורים יוקרתי. היא  מחליטה לעזור לו במאבקו ויוצאת אפילו נגד חברתה המובילה את המאבק השכונתי לסילוקו. 

הסרט מצולם ברובו בהמפסטד שבלונדון והרקע הירוק והמרגיע של הפארק מלווה את העלילה שמובילה אותנו למערכת היחסים שנרקמת בין השניים. למרות הסיפור הרדוד והצפוי, עבודת השחקנים האנושית והטבעית גורמת לנו להיכנס לסיפור ולהזדהות עם הגיבורים המרכזיים של הסרט.
זהו סרט העוסק בקשר בין אנשים ובמשמעות החיים, ונותן הזדמנות להתחלות חדשות גם בגיל השלישי. כל זאת על רקע משבר הנדל"ן הפוקד את לונדון.  הייתי שמחה שצעירים רבים יצפו בסרט זה כדי לחוות כיוונים של אהבה ואנושיות שלא נראים הרבה על המסך, אבל נראה לי שהדמויות המובילות את הסרט יוצרות כיוון ברור של סרט המיועד לקהל מבוגר יותר. הסרט מספק צפייה נעימה, משאיר טעם טוב בפה ויוצר אופטימיות זעירה לגבי קשרים בין אנשים גם אם הם באים מעולמות שונים. 
צפייה מהנה! 

במאי: ג'ואל הופקינס , אורך 102 ד', בריטניה, 2017 

לא לאלימות [star count=5]

צניעות [star count=4] 

התנהגות ושפה [star count=4]

ערכים [star count=5] 

שווה צפייה [star count=4]

איכות קולנועית [star count=3]

ציפי קלר היא מנהלת הספריות ומרצה לתקשורת ולחינוך במכללה האקדמית הרצוג.