פרשיות השבוע

ליואב שורק שלום.

באשר לתגובתך על המדור מהשבוע שעבר: אפשר לסכם שהנתון לפיו ב-30 השנים האחרונות גדל שיעור התלמידים בחינוך הדתי/חרדי פי 5, איננו חדשות טובות ואיננו חדשות רעות. כמו כל נתון שמתפרסם בציבור, השאלה היא מה עושים עם זה. אם נמשיך להתנהל באופן שמרתיע אחרים מלהתחבר אלינו, זה אכן יהיה פספוס גדול; אבל אם נקלוט שהתקווה שלציבור הדתי תהיה השפעה אמיתית מתחילה להיות ריאלית, ונתחיל להתנהג כאילו אנחנו מנסים להוביל ציבור, יתברר שזה באמת היה נתון מעודד. יכול להיות שרק בעוד 30 שנה נדע באיזו אפשרות בחרנו. מכל מקום, אפשר להתחיל לעבוד על זה כבר עכשיו.

גם לציבור יש זכויות

לתנועת "במעגלי צדק" שלום.

כן, שוב המדור מציק לכם אחרי כנס עשרה בטבת / י"ז בתמוז. נכון, אחרי ערב שלם שדיבר על מקרים רבים וחמורים של עוולות חברתיות, אולי זה קטנוני להיתפס למופע שהיה בסוף, להתלונן על כך שהיתה שם שירת נשים, לטעון שבמוצאי יום אבל על החורבן לא שייך לעשות קריוקי, וגם חלק מהשירים לא נכנסו ל-mp3 של ישראל סבא. זה באמת לא בסדר. אבל זה מפריע להרבה אנשים. חלקם התייאשו כבר כשרשימת הרבנים המשתתפים בכנסים ירדה מכ-20 ל-2, חלקם חיכו עד שיעלם סופית שלב השיעורים, אבל בגדול הציבור הדתי-לאומי הולך ושוכח אתכם. וזה די מצער, כי ספק אם קיים גוף אחר שיכול להתקרב לרמה הגבוהה שלכם, ויהיה חבל מאוד אם בסוף תישארו רק עם הרב שרלו (בפרט לאור העובדה שגם הוא לא היה בכנס השבוע). יש לכם פוטציאל להגיע לציבור גדול (שכבר היה בדרך אל מימושו, כשאלפי צעירים דתיים עוד גדשו את כנסי י בטבת וי"ז בתמוז הראשונים) שיכול להוביל שינוי, אבל צריך להיות קשובים אליו, על כל הזרמים שבו, גם אם קשה לכם להסכים עם חלקם, אחרת יוותרו רק 100 אנשים ששואלים אם יש תו חברתי כשהם נכנסים למסעדה. ככה זה, צריך להיות נגישים לכולם.

ללא הגדרה

בהצעת החוק שנידונה השובע בכנסת, על פיה צה"ל יוודא שלבנות המבקשות פטור משירות מטעמי דת יש באמת קשר לטעמי דת, היה הרבה היגיון. ובכל זאת, מזל שההצעה נדחתה ברוב קולות, ובכך הצילה אותנו מוויכוחים ארוכים, מרים ופלגניים סביב השאלה "מיהו דתי". נחסכו מאיתנו הנאומים על כך שבחורה שמטלטלת חפצים מעבר לתחום העירוב המהודר בשבת אינה יכולה להצהיר כי היא דתייה, וגם המאמרים על כך שגם נזירה מהכנסייה יכולה להשתייך לדת הפלורליסטית של משה וישראל. עזבו, אל תגדירו מי דתי ומי לא. צה"ל כבר ימצא דרך להסתדר בלי מש"קיות פינת קפה.

פסוקי נחמה

שכוייח השבוע למשרד החינוך, ממנו יצא הרעיון החדש שכל שיעור בבתי הספר במדינה יפתח בלימוד כמה פסוקים מהתנ"ך. שהחברה ידעו קצת על מה מדברים שם, ובדרך אולי גם ישפרו קצת את העברית שלהם. בליבו של המדור קיימות עדיין שאריות מימי הישיבה התיכונית, שאוסרות עליו להגיד מילה טובה מכל סוג שהוא למשרד החינוך, אפילו אם הוא יוריד במיקוד לבגרות במתמטיקה את כל הנושאים חוץ מחיבור וחיסור עד 10. ובכל זאת הוא נותן שכוייח להוגי הרעיון, כי גם אם בינינו (וסליחה מראש על הפסימיות) את הסיכוי הסטטיסטי שזה יעבוד אפשר לחשב גם באמצעות חיבור וחיסור עד 10, לפחות נחמד לדעת שהם מנסים.

מאמין נולד
ציון נאנוס (חדשות ערוץ 2) סיפר השבוע, כבדרך אגב, על תוכנית ריאליטי מצליחה בטורקיה: "בוחרים דת". קבוצה של אתאיסטים גמורים נשלחת להתמודד עם רב יהודי, כומר נוצרי, שייח מוסלמי ונזיר טיבטי, והקהל מוזמן לראות במו עיניו מי ימצא את עצמו בסוף באיזו דת. המדור הופתע מאוד לשמוע על כך, שהרי לא יתכן שתהיה קיימת תוכנית כזאת, ואף ערוץ ישראלי לא יקנה את הפורמט. אמנם מובטח לרעיון הזה כישלון מוחץ בישראל, כי כאן אם הרב יצליח יותר מכולם יגידו שזאת כפייה דתית, ואם הכומר יצליח יתבעו אותו על פעילות מיסיונרית בלתי חוקית, ואם השייח יהיה יותר מדי כריזמטי הוא עלול להסית בטעות את המתמודדים להרוג זה את זה, ונזיר בודהיסטי אין מאיפה להשיג בארץ, ובכלל אף רב לא יסכים להשתתף בתוכנית ריאליטי ועוד עם נציגי דתות אחרות, ובנוסף לכל הצרות יתבעו את ההפקה על גניבת פטנט מספר הכוזרי, אבל בכל זאת - מה עדיף, "האח הגדול"?

ותהייה קטנה לסיום

לכל מסכמי העשור: מה נזכרתם עכשיו, שלושה וחצי חודשים אחרי הזמן?

בברכת מזונות על העוגייה ושהכל על הוניל של הקרמבו.