"אני חי כבר שבע שנים תחת כפייה חילונית", טוען גל טאייב, נכה צה"ל שחזר בתשובה לפני כמה שנים, אך נותר כלוא בביתו בשבתות משום שביישוב שבו הוא מתגורר, כפר ביל"ו ב', מסרבים לקיים את מנהג העירוב. וכך, רק בגלל אמונתו הדתית, ליקוי הנגישות שלו, וסירוב ועד היישוב לקיים את המנהג - הוא נצור בביתו בימי שבת. כך חושף גיל סימה באתר mynet.
מאז שהחליט לחזור בתשובה, והבין שיישובו הוא מהבודדים שמנהג העירוב המסורתי לא מקוים בהם, טאייב בן ה־41 לא יכול ליהנות עם בנותיו בבוקר יום שבת בגן השעשועים הסמוך לביתו, או ללכת עם אשתו ללגום כוס קפה אצל השכנים, או הדבר הפשוט והבסיסי ביותר - להתפלל בבית הכנסת. הוא מרותק לכיסא גלגלים כבר 21 שנה, מאז שנפצע בתאונה קשה במהלך שירותו הסדיר במשמר הגבול, כשפיקד על קבוצת לוחמים ועסק בסיורים שהתקיימו מעט לאחר הסכמי אוסלו.
טאייב, יליד רחובות, נעשה משותק כמעט לחלוטין בעקבות הפציעה, ופרק השיקום שלו היה איטי וממושך. "בהתחלה זה היה גיהינום, אני כל הזמן תלוי בבן אדם שמלווה, מקלח ומלביש אותי. התביישתי ללכת ברחוב, אבל תוך כדי אתה גם חושב 'האם אני מחליט לחיות בכל זאת את החיים או לא?' אני אמרתי לעצמי: יש לי חיים ואני רוצה לפתח אותם".
לפני כעשר שנים החל להתקרב לדת: "אף פעם לא הייתי אדם דתי ממש, אלא מסורתי כזה, עם צום ביום כיפור, חגים וזהו", הוא מספר. "עד שנקלעתי להליך רפואי מורכב מאוד, שעכשיו אני יודע שאדם עם הנכות שממנה אני סובל לא היה יוצא ממנו חלק. זה היה מקרה שלא יוצאים ממנו, הרופאים הם אלה שקבעו שאני צריך לעבור ניתוח מסובך".
טאייב מספר, כי ימים ספורים לפני שהיה צריך לקבל את ההחלטה אם לעבור את ההליך הרפואי המורכב שהומלץ לו, הוא ישב עם אחד מחבריו הטובים במרפסת ביתו, שם שיכנע אותו החבר להתלוות אליו לשיעור תורה. "התקרבתי לרב והוא בירך אותי ואמר לי: 'אין לך מה לדאוג, הכל יהיה בסדר, תאמין ויהיה טוב'. הוא מאוד הקסים אותי, וככה התחלתי להגיע לשיעורים שלו באופן קבוע, התחזקתי".
אל הבדיקות בתל השומר, רגע לפני ביצוע ההליך הרפואי, הוא הגיע כמתוכנן, אבל אז נאמר לו שלא צריך למהר, ונראה שהבעיה שממנה הוא סובל יכולה להיפתר גם מבלי לבצע ניתוח פולשני. "בשנה הראשונה קיבלתי תרופה והיה בסדר, ואחרי זה - זה פשוט נעלם". טאייב הרגיש שהוא קיבל 'צ'ופר' מאלוהים, ומאז הבין שתהליך חזרתו בתשובה היה חלק מההארה בחייו. "אף אחד לא כפה עליי את הדת, זה היה הדדי לגמרי, גם המשפחה הולכת לקראתי ומבינה שזה מה שאני רוצה", הוא אומר.
הוא התחתן ונולדו לו שתי בנות, ובמקביל פנה לעולם האימון העסקי, כשהוא מסייע לקבוצות של בעלי מוגבלויות בחזרה לשגרת חייהם, למרות הלקויות שמהן הם סובלים. אולם בעוד שהוא בוטח בדרכו החדשה, ומחליט לשנות את אורח חייו לכזה שיתאים לאדם מסורתי, הוא נתקל במחסום שהציבו לו ביישוב שבו הוא מתגורר, המזוהה עם הזרם החילוני.
טאייב נעזר ב'גוי של שבת' שטיפל במשך השבוע בקשיש מהיישוב, אולם מאז נפטר הקשיש עזב הגוי את המקום. במסגרת ניסיונותיו לקיים את מנהג העירוב ביישובו, פנו טאייב ותושבים דתיים נוספים לוועד המקומי בבקשה שיפעל בנושא, אולם דבר לא עזר. "הטיעון שאמרו לנו היה שזה יפגע בסטטוס קוו של היישוב, והחשש היה שזה יגרום לעוד דתיים להגיע לכאן", מסביר טאייב, שלא התייאש ופנה במקביל גם למשרד לשירותי דת. "המשרד לא מתקצב את נושא העירוב", ענו במשרד, וציינו כי הנושא נמצא תחת טיפולה של המועצה האזורית.
"ימי השבת הפכו לבית כלא. אני לא יכול לצאת מהבית לשום מקום. בניתי פה בית, ועכשיו אני חושב לעזוב. כל החיים שלי אני כאן, אבל אני מרגיש שאני לא יכול לנהל חיים תקינים ונורמליים. אפילו לצאת לטייל עם אשתי מחוץ לבית אני לא יכול. זה הגיע למצב בלתי נסבל", הוא אומר. בשבוע שעבר, לאחר שלפני חודשים אחדים נדחתה שוב בקשתו לביצוע העירוב ביישוב, עלה הנושא בישיבת הוועד המקומי. טאייב התייצב בישיבה, ושמע את הסירוב העיקש של הוועד לבצע מהלך בסיסי ופשוט שיכול להיטיב עימו.
יו"ר הוועד המקומי בכפר ביל"ו ב', מנחם קפלן, מסר בתגובה: "הנושא נמצא בדיונים, וכשיתקבלו בנושא החלטות, אלה יפורסמו. מינינו צוות מומחים שבודקים את הנושא הזה בצמוד לכל החוקים, ובשיתוף עורך הדין של הוועד".