לאחר כמעט שש שנים של דיונים משפטיים הוחלט באופן סופי שלא להעמיד לדין את מחברי הספר 'תורת המלך'. בית המשפט העליון דחה היום (ד') את העתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך", בגין הסתה לגזענות והסתה לאלימות.
בפסק הדין נדחתה העתירה ברוב הדעות של הנשיאה מרים נאור והמשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין - כנגד דעתו החולקת של השופט סלים ג'ובראן, כשנאור מסבירה בנימוקים להחלטה שבכל מקרה היה מדובר רק בהטרדת וטרטור הרבנים על ידי העמדתם למשפט שככל הנראה הם יזוכו בסופו.
כזכור, הספר שנכתב על ידי הרב יצחק שפירא והרב יוסף ירמיהו אליצור, רבנים בישיבת 'עוד יוסף חי', פורסם בשנת 2009 ועסק בהלכות מלחמה ודיני נפשות מול גויים. הספר היה יכול להיות עוד פרסום איזוטרי שכמה אנשים בישיבת 'עוד יוסף חי' היו מעיינים בו אך בכלי התקשורת בחרו להתייחס אליו ולהעניק לו תשומת לב תקשורתית רבה. כמה חודשים לאחר מכן בעקבות ידיעות בכלי התקשורת על הספר הוגשו ליועץ המשפטי מספר תלונות שביקשו לפתוח בחקירה נגד מחברי הספר. מספר חודשים לאחר מכן אכן נפתחה חקירה פלילית נגד המחברים ונגד הרבנים, הרב דב ליאור והרב יצחק גינזבורג שכתבו המלצה לספר ונחקרו אף הם באזהרה. המחברים שמרו בחקירתם על זכות השתיקה, ונמנעו מהתייחסות לטענות שהועלו נגדם.
מאוחר יותר הם הגיבו לטענות במכתב שמסרו המחברים באמצעות עורך-דינם, במסגרת הליך מינהלי שהתנהל בין משרד החינוך לישיבת עוד יוסף חי. המכתב הגיע לידי היועץ המשפטי, והוא התחשב בו במסגרת החלטתו שלא להעמיד את המחברים לדין.
המחברים טענו במכתבם, כי מדובר בספר הלכתי שנועד לעיון תיאורטי ולא לקביעת הלכה למעשה; זאת הסיבה, לטענתם, שהספר יצא במהדורה מוגבלת בלבד. בנוסף, כך נטען, זאת הסיבה שבמהדורה השנייה של הספר שונה שם החלק בספר שהוגדר כ"מסקנות" ל"מהלך הספר בקצרה"; זאת כדי להדגיש "שמדובר בסיכום הדיון ולא במסקנות למעשה". עוד הוסיפו המחברים, כי ספרם מהוה חידוש הלכתי דווקא בכך שהוא מדגיש, כי "הדרך הנכונה היא לעבוד דרך מוסדות של שלטון וממשל". בנוגע להיבט הגזעני, המחברים טוענים שהספר אינו מתייחס ספציפית לבני הלאום הערבי, אלא לכל מי שאינו יהודי מבחינה הלכתית. עוד נטען, כי הספר פורסם תוך הסתמכות על חוות דעת משפטית שניתנה להם, הקובעת שהספר מוגן מכוח הגדרת "פרסום מותר" על פי החוק.
בחקירתו הכחיש הרב גינזבורג שנתן הסכמה לספר, וטען שמדובר ב"ברכה לעוסקים במלאכת לימוד התורה". עוד הוסיף, כי אין הוא מסכים לכל האמור בספר, ושממילא "עיקר הספר הוא סברות". הרב ליאור שנלקח לחקירה מתוך רכבו במחסום ציין, כי לא קרא את כל הספר אלא חלקים ממנו בלבד.
לפני שלוש וחצי שנים הוגשו שתי עתירות נגד היועץ המשפטי, המבקשות להעמיד לדין את המחברים, את הישיבה בה הם עובדים ואת הרבנים שנתנו הסכמתם לספר. בנוסף, ביקשו להעמיד לדין משמעתי את הרב דב ליאור ולהשעותו מתפקידו הציבורי כרב עיר בקרית ארבע (מאז סיים הרב ליאור את תפקידו כרב עיר ועבר להתגורר בירושלים, מסיבות אישיות שאינן קשורות לעתירה).
זמן קצר לאחר מכן החליט היועץ המשפטי לסגור את תיק החקירה, בשל היעדר ראיות מספיקות. בנוגע לעבירה של הסתה לגזענות, נומקה ההחלטה בכך שיש קושי לקבוע כי פרסום הספר נעשה "מתוך מטרה להסית לגזענות"; זאת, בין היתר, כיון שמדובר ב"בירור הלכתי" גרידא והן כיון שהספר מתייחס ל"גויים" ולא לציבור הערבי באופן ספציפי; וכיון שאינו קורא לביצוע מעשים, אלא עורך "בירור הלכתי" שהוא רלבנטי בעיקר לתקופת מלחמה - ולא לשגרה בדומה לטענות שכאמור הופיעו במכתב ההגנה של המחברים.
כאמור, היום הוחלט באופן סופי לחלוטין כי המחברים לא יועמדו לדין. נשיאת בית משפט העליון כתבה בהחלטה היום, "כפי שציינו חבריי, היוהרה של המשיבים כלפי מערכות אכיפת החוק, והתגובה שלהם לעתירה, מקוממת ומתריסה. לא אכחד: שדון שובב שהופיע מאי שם לחש באוזני - שיעמדו המשיבים לדין, שיעמדו בפני בית המשפט ואולי שם יטרחו להסביר את עצמם, ולעמוד לחקירה שכנגד, גם אם לא יצא מכך כלום, והם יזוכו כפי שחושש היועץ המשפטי לממשלה. דברי השדון השובב, זכו בלבי תחילה לאהדה לא מעטה. אולם, בסופו של יום צוויתי על השדון: לך מכאן, חזור למקום ממנו באת, ואל תשוב. אנו שופטים - אמרתי לאותו שדון. עלינו לשקול שיקולים עניינים, ושיקולים עניינים בלבד. לא נעשה צו החלטי רק כדי ללמד את המשיבים לקח ו"לטרטר" אותם; גם לא נעשה צו החלטי כדי לרצות חלקים מן הציבור ולהביע שאט נפש מן הגזענות. נבחן את הדברים לגופם. אכן, שדון שובב זה, המשקף ומבטא - אולי - את נטיות הלב הראשוניות של כל מי שמתקומם מהתבטאויותיהם הבזויות של המשיבים - אסור לו שיכתיב לשופט את התוצאה המשפטית עצמה, גם כאשר נטיות הלב מנסות לגרור אותנו למחוזות אחרים".