ברור שלכל הדעות אסור לפייסו או להתפלל אליו, יש לנו רק בורא עולם אליו אנו מתפללים וכל דרך אחרת היא פסולה.
המקור לעניין הוא בספר 'הגהות מיימוניות' תלמידו של המהר"מ מרוטנבורג בסוף הלכות תעניות שאומר שבאיכה רבתי כתוב, "צריך להיזהר ביז' בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מארבע שעות עד תשע שעות. ואין להכות אפילו הרב את תלמידו שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנאמר כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
הבית יוסף הוסיף את זה בספרו הבית יוסף ובשו"ע והוסיף ואמר שכך כתב 'הרוקח' ובמדרש תהילים, שם זה נכתב באריכות יותר.
במדרש 'שוחר טוב' על התהילים אכן הובא תיאור מצמרר למדי: מדבר באופל יהלוך מקטב ישוד צהריים: רבנן אמרו שד הוא, רבי יהודה ברבי יוסי אמר שמדובר בשודד אדם. קטב מרירי עשוי כמין קליפין קליפין, שערות שערות, עיניים עינים ובעין אחת הוא רואה ועינו בתוך ליבו ואינו שולט לא בחמה ולא בצל, אלא בין חמה לצל ומתגלגל ככדור ושולט בין ארבע שעות לתשע ושולט בין יז בתמוז לט' באב וכל מי שרואה אותו נופל על פניו ומת. ומעשה באחד שראה אותו ונפל על פניו ומת", תיאור דרמטי ומפחיד שצריך להבין אותו. יש לציין כי בגמרא פסחים נאמר על קטב מרירי אך לא התיאורים המצמררים של המדרש בתהילים.
אנחנו רואים בערוך השולחן שהביא את דברי מרן, אך כותב שנראה שהקפידה היא על הליכה בדרך ולא בעיר. והכוונה היא מקום שאין בו יישוב אך במקומות מיושבים אין קפידה.
בין כך ובין כך צריך לדעת כי הבוטח בה' חסד יסובבנו וצריך לפחד רק מהחטא ולא משדים ורוחות. אשרי אדם מפחד מחטאו תמיד. צריך לשאוף לאהבת ה' ולא ליראת העונש. לכן יש להסביר את המדרשים שעוסקים בקטב מרירי שמדובר בניסיון לעורר את האנשים לתשובה.
גם המדרשים האלה שתיארו את ענייני קטב מרירי, לא אמרו שיש דבר כזה וצריך לחשוש בפניו, לא זו המטרה. המטרה היא לעורר את בני האדם בימים אלו ליותר חשבון נפש כדי שיהיו זהירים, מאחר וימים אלו ימי חורבן וגלות ואין טוב מהם כדי לעורר את המחשבה לחזרה בתשובה ולא לעסוק בדברים בלתי שקולים.
במקום להשתמש במילים מידת הדין המתוחה, השתמשו המדרשים בשד קטב מרירי, כי זה היה שפת העם ודיבר יותר על ליבו. ניתן לראות לכך ביטוי בשיטת ר' יהודה שהסביר שיכול להיות שמדובר באדם רע - שודד. המון העם קיבל את זה שמדובר בשד כפשוטו, אך מי שלמד תורה ויודע מבין את הרעיון שעמוד מאחורי זה.
כמובן, אין לבטל ולזלזל, כי לא חינם נאמרו דברים אלו על ידי המדרש, אך יש לכוון את המון העם בהכוונה נבונה ומושכלת ולמתן את הנושא לתשובה ושימת לב.