הקטע הבא מבוסס על שיחה אמיתית ושוכתב אחרי שיחה עם רכזת קליטה של אחד היישובים -
''שלום, אנחנו מתעניינים ביישוב שלכם, נראה שהוא מתאים לנו מהרבה בחינות והיינו רוצים להתקדם בתהליך הקליטה'' ''שמחנו להכיר אותכם אך לצערי בשלב הזה, קליטה איננה רלוונטית עבורכם מאחר ואנחנו מעוניינים בזוגות עם ילדים בלבד''.
כן, יש ישובים שזה אחד הקריטריונים לקליטה אצלם. אין לי כוונה להכליל ולמען הסר ספק, אני מבינה את הצורך של היישובים הצעירים בחיזוק מוסדות חינוך. יחד עם זה אני מוחה בתוקף על הקריטריון הזה שבעיניי הוא לא מוסרי , ספק חוקי ורחוק מלהיות תורני. להגיד לזוג שהוא לא יכול להיכנס ליישוב או לקהילה רק בגלל שאין לו ילדים, זה בעצם להעביר להם את המסר בצורה הכי בוטה שהם לא שייכים לחברה, הם מחוץ למעגל.
כיצד אמורים להרגיש בני הזוג נוכח דחיה כזאת? ייתכן וזה זוג צעיר שנשוי חודשים ספורים וייתכן שזה זוג וותיק עם הסטוריה של כמיהה, ציפיה, טיפולים ואכזבות. הסיבה שדוחים אותם אינה נעוצה ברמתם הדתית או השקפה בה דוגלים או לחילופין מידת היכולת שלהם לתרום לקהילה. הסיבה היא החסרון שהוא המקום הכי כואב והכי רגיש בחייהם. בימים אלה של חשבון נפש, אני קוראת לאחראים על הקריטריונים ביישובים, במקומות עבודה, במוסדות לימוד לעצור רגע ולחשוב על העיוות וחוסר מוסריות שבמדד זה.
דחיה כזאת, יכולה לעורר כעס ותסכול. היא גם יכולה לתת לזוג תחושה שהוא לא שווה, שהוא נחות. מצד האמת ברור שאין בדחיה הזאת דבר וחצי דבר עם האופי של בני הזוג, המידות שלהם, יראת השמיים והיכולות שלהם כבני אדם וכמשפחה. וכך צריך להתייחס לזה- הבעיה בקובעי הקריטריונים למיניהם ולא בנו כמאותגרי פוריות.
כשחושבים על זה, אנחנו בחברה טובה כי גם יעקוב ורחל, אברהם ושרה או רבי עקיבא ורחל , הרב צבי יהודה ורעייתו הרבנית חווה לאה או נחמה לייבוביץ' עם בעלה ליפמן לא היו מתקבלים לאותו יישוב ''נחשב''. יש בליבי הרבה הכרת טוב כלפי הסובבים אותנו המצליחים לראות בנו כשווים בין שווים למרות החסר. כשאני שומעת על יישובים מושלמים שכאלה, אני מבינה עד כמה הגישה האנושית הפשוטה הזו היא מעלה ועד כמה זה לא מובן מאליו.
בתפילה לשנה יפה של צמיחה והתחדשות, שנת בשורות טובות!