1.
אינני צופה מושבע בתוכנית ריאליטי, מודה באשמה.
ולא בגלל שאני חושב שמה שקורה שם אינו מעניין או רדוד.
בעיניי, כל מקרה לגופו ואין להכליל או לשפוט משהו כחסר עניין או רדוד טרם נחשפת אליו דייך.
לאחרונה (שוב) שמעתי התבטאות חריפה של אחד מאנשי הרוח המפורסמים בארץ,
כנגד תכניות הראליטי והאנשים המשתתפים בהן.
הוא טען (שוב) את אותן טענות מוכרות החוזרות ונשנות על רדידות וכו',
באותו טון צדקני של מי שלא צופה בתוכניות ריאליטי ומרגיש בזכות כך נעלה.
טון שמסביר לכתבת המראיינת שהוא-הוא הצדיק ועמו, מה לעשות, הרשעים.
טון המתעלם במופגן מהערך של תכניות הראליטי למשתתפיהן.
2.
משתתפי התוכניות, בניגוד לפופולארי, הם אנשים שלא זכו כמוהו - להתברך באלפי מאמינים השועים למוצא פיו
ומזריקים לו מנות ייתר של תשומת לב.
מה עשה הפופולארי? מצא לנכון להכליל את כל משתתפי תכניות הראליטי ולכנותם בשם גנאי
תוך כדי הנחה שמן הסתם, גם כעת, יענו עדת מאמיניו אמן זכה לדבריו.
מה יותר פשוט ובטוח מלהשתלח בתוכניות ריאליטי ומשתתפיהן הנמצאים בראש כל חוצות,
נתונים לחסדיהן של כללי התוכניות ההן?!
הרי גלוי וידוע לכל אדם המעריך חכמה שפופולארי מאוד להתנגח בתוכניות ריאליטי
ותזכה במהירות למחיאות כפיים אם רק תרמוז
שהן הן הגורמות לכל פשע ונגע צרעת בחברה ובמיוחד בקרב בני נוער.
3.
אם היה אומר שתוכניות ריאליטי הן המיץ הרדוד בטלוויזיה, הייתי מניד בראשי ותו לא. האמינו לי.
גם מפיקי תכניות ריאליטי בעצמם יודעים, שאין כמו תכניות מקור שאינן ריאליטי.
אך ברור כחמת תמוז; אם תכניות מקור יביאו את הרייטינג שמביאות תכניות ריאליטי,
יושמד הריאליטי לאלתר לחיים טובים ולשלום.
השיקול העסקי, המוותר על תכניות מקור ומניח במקומן עוד 'ליטרא ריאליטא' הוא מובן לחלוטין.
ולמרות הכל, אפשר עדין לצקצק ולדרוש, איכשהו, מאנשי עסקים המייצרים טלוויזיה לוותר על השיקול
העסקי ולהניח נפשם בכפם, להרוויח פחות מפרסומות ולוותר קצת על הריאליטי.
אפשר להתעלם מה'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו' כנגד אנשי העסקים בטלוויזיה,
לשכוח שיש פה עניין עסקי גרידא, ולהמשיך ולאנפף נגד
תכניות ריאליטי, למרות שנדמה לי שכל ביקורת נגד האחרונות מייצר לפחות עוד שתיים
מאותו הסוג. לא נורא. נחמד להיות על תקן המחנך היודע נפש בהמתו,
ולצאת חוצץ נגד ערוצי הטלוויזיה. זה בסדר. ברצינות.
אבל מה אשמים המשתתפים בתוכניות ההן?!
4.
זה מה שגרם לי לעטות על עצמי שמיכת כאב. כשהאיש הפופולארי בקרב עמו,
החליט שמשתתפי התוכניות הינם 'כסילים'. וע"פ תנועות שפתיו,
היה נדמה לי שכמעט יצאה מפיו התמיהה: מתי תשכילו? בכל זאת, איש יודע ספר, הפופולארי,
ושאלת הפסוק בתהילים ממשיכה אסוציאטיבית את הכינוי המופלא 'כסילים'.
ומה כאב לי? על אנשי העם, אלו שרצה הבורא ואינם נמנים על אנשי הרוח (כמו הפופולארי הנ"ל)
המקבלים את תשומת הלב הציבורית במנות מוגדלות בכל מקרה.
כאב לי על אלו שבסך הכל, בצר להם בחייהם, בחרו להתמודד בתוכנית טלוויזיה כלשהי שתיתן להם
צבע בהיר או צבע כלשהו.
צבע של תשומת לב, כסף, הערכה, מגניבות, רק לא עוד מהאפור הזה של הבירוקרטיה והפקקים של גוש דן.
5.
אפשר להתווכח על אופי התוכניות ואם הן ראויות אם לאו, נכון.
את זה צריך להפנות לאנשי הרגולציה העומדים ראשונה במלכות הטלוויזיה, ורק אליהם.
לזלזל במשתתפי התוכניות - זו עוולה. כי מי יודע מה הסיפור האמיתי-הנפשי
שעומד מאחורי ההוא או ההיא שבחרו ללכת ל'תכנית'?!
כשהגנאי מגיע מפיהו של אדם שמעולם לא היה כאחד האדם,
אדם שמאז שהציבור זוכר את עצמו - פיו קבל את זכות הדיבור כפרי בשל ובלא טורח גדול,
זה כואב שבעתיים.
הפופולארי ההוא נח על זרי הדפנה.
מעולם לא נזקק לכתוב מכתב למערכת, להעלות לתוכנית מאזינים ברדיו או
לכתוב סטטוס בפייסבוק, רק כדי להרגיש שקולו משמעותי בעולם הזה.
קשה לו לחוות את הצורך הנפשי של האדם בהכרה מעולם,
וכשמישהו עושה מעשה מופלא והולך לתוכנית ריאליטי, הוא הופך לדידו לאדם נחות...
אז גם אם החלטת גם אתה, אחד מששת קוראיי החביבים, שתוכניות ריאליטי הן המיץ של הזבל,
רק הקפד נא לסגור את הפינה למען העם ולא לדבר סרה על גביהם של משתתפי התוכניות.
לכל אדם יש סיפור חיים משל עצמו וסיבה מדוע עשה את המעשה המופלא ומסר
עצמו לתוכנית ריאליטי.
גם אם בתוכנית הכל זורח ונוצץ, אין משתתף תוכנית ריאליטי אחד שלא הלך שמה
בשביל להשיג עניין מסוים אותו לא יכול היה להגשים בחייו האמתיים, למרבה הכאב.
ואולי זה מה שכואב לי, הזלזול בכאבו של האחר.
להזמנת הרצאות, מופעים, הנחיה של נדב גלעד (גדליה)
http://tinyurl.com/MOFAIM-NADAV-GILAD
חפשו 'נדב גלעד' בפייסבוק | gilinada@gmail.com