יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה 80 שנה
ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט,א(
כעומק העקירה
מיד עם נפילת ראש הממשלה דאז, אריק שרון, למיטת חוליו, לפני 8 שנים, הכתרתי את רשימתי במדור 'נקודת מבט' (גליון 1100, טבת תשס"ו, 1.06) בכותרת הרלבנטית גם היום: "עין אחת בוכייה ואחת דומעת". אצטט את ראשית דבריי, בעין הדומעת, המספידה;
"עין אחת דומעת על המצביא רב המעללים ועטור העוז והתהילה... אשר עם ישראל חב לו אחדים מניצחונות שדות הקרב בכל מלחמות ישראל. הוא גילם בתורת הלחימה שלו את אסכולת ההרתעה ההתקפית שפירושה להעביר את שדה הקרב אל מעבר לקוי האויב, אל לב מעוזיו... הוא חינך דורות של מפקדֵי 'אחרַי'... כ'איש אדמה' המתרפק על אהבת מולדת מושבניקית ידע לכוון, באינטואיציה מפא"יניקית, לדעת הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ו,טז) כי גדול כח ההתיישבות מכח הכיבוש... למרות אורח חייו החילוני ידע להעריך את חשיבות מסורת ישראל לדורותיה וצידד בזהותה היהודית של מדינת ישראל".
אלא על בעיטתו ההיסטורית בערכי הציונות ובביטחון ישראל שבהם דגל ואותם טיפח. לדעת כל יודעי דבר ונבוני לחש הבעיטה נועדה לחפות על חטאים בתחום הפלילי והכספי. כך, בתחבלנות שקופה ורומסת, זכה בעיטור 'יקיר השמאל', בהטילו את כל כובד משקלו כי רב הוא על מבצע פינוי גוש קטיף וחבל עזה. הוא ידע היטב כי יש שופטים בירושלים והם קוראים את עיתון 'הארץ', שם עתיד להתפרסם מאמר 'פרבדאי' תחת הכותרת (משהו כמו) 'הדמוקרטיה והשחיתות יכולים לחכות'. מהרסייך ומחריבייך זוכים לחסינות בבית דין של מטה. כעומק העקירה כך עומק החנינה.
אבל יש גם בית דין שלמעלה. ושוב אצטט את עצמי מרשימתי ב'נקודת מבט' לפני 5 חדשים (גליון 1483, אב תשע"ג, 7.13) בה הרהרתי בקול ובכתב:
"לא פעם אני שואל את עצמי מה רוצה הקב"ה לרמוז לנו בהשארת אריק שרון ב'כף הקלע' בין שמים וארץ, בתרדמת ספק-חי, שנים כה רבות ללא תקדים? ושמא תבוא מנוחה לגופו ולנפשו רק כאשר כל 'שותפי הפשע', הפוליטיים והצבאיים, יתנצלו ויכו על חטא. עד כה עשו זאת מעטים, ומדרגי ב' ומטה. לאחרונה הצטרף אליהם סגן מפקד המערך המשטרתי באותם ימים, וכן האלוף גרשון הכהן המכה על חטא מעל במות שונות".
ועדת חקירה אחרי ולפני
האשמה זו שהונחה על כתפי אריק שרון, לפיה גזירת הגירוש נולדה על ברכי האינטרס האישי, היא בגדר השערה נסיבתית וחמורה מאין כמוה. כמוה כאשמת בגידה ולמעלה הימנה. בחלוף השנים אני מצפה לחקר הנושא עד תום בדרך של הקמת 'ועדת חקירה למניעי עקירת גוש קטיף וחבל עזה ותוצאותיה'. ויפה שעה אחת קודם, כל עוד שותפי הסוד האפשריים חיים עמנו.
סיבה נוספת להקמה מיידית של ועדת חקירה כזו היא ביקורי ג'ון קרי התכופים והדחופים באזורנו. הכל יודעים שעל כפות המאזניים מוטלת עקירה רבתי של ישובים ביהודה ובשומרון (ובקעת הירדן?) ח"ו. אינני בטוח כי ועדת החקירה המוצעת תאמץ את ההאשמות דלעיל כמניע הראשי לחוק הגירוש דאז. יתכן שתשאיר פתח לאפשרות כי היה גם מניע של תקוה ואמונה ב'שלום'. אך דבר אחד ברור: בפרק הסיכום ייאמר בדיו שחורה על גבי דיו אדומה כי שום הישג לא הושג. אדרבה - בכל הזירות מצבנו הורע; בביטחון, ביחסים הבינלאומיים, בהרתעה, וכמובן בערכי הציונות ההתיישבותית.
לוחם חשמונאי - צדוקי?
בראש המדור ציטטתי את דברי חז"ל המצביעים על אפשרות שגם יוחנן כהן גדול יכול להפוך בערוב ימיו לצדוקי. הוא יכול להעדיף את ניסוך רגליו האישיות, המלוכלכות, כשיטתם של הצדוקים, במקום לקדש את מזבח אלוקי ישראל.
בעולם החסידות (בשם הרה"ק רבי ברוך ממעז'יבוז' ז"ל, בספר בוצינא דנהורא) הושמעה דעה נוקבת בל-תיאמן, לפיה 'יוחנן כהן גדול' שנעשה צדוקי הוא-הוא אבי מתתיהו המכבי המוכר לנו מ'על הנסים' ("בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול").* לפי דרכנו למדנו כי גם חשמונאי שנלחם בעוז ומופת, "מעטים מול רבים", יכול לבעט ב'מכביותו'. גם בספר החסידי הנודע, בני יששכר (לרב צבי אלימלך מדינוב, מאמרי כסלו-טבת ד), העלה השערת זיהוי זה שבין יוחנן החשמונאי ליוחנן הצדוקי: "והיה שגיאה לפי שעה לגדול וקדוש כמוהו. והנה בא מתתיהו בנו ותיקן מצוה בתורה שבעל פה (שאין הצדוקים מודים בה)". האם גם מתתיהו-נתניהו בן דורנו יתקן טעות זו?
* למען האמת צ"ל שרבים העירו שאין זהות בין שני היוחננים.
(נכתב במוצ"ש בא)
המאמר יפורסם בגיליון שבת ושבתו פרשת בשלח