"אודי", בישרה הזוגה, "אני ממש מרגישה שאני בהריון" .
"איילת, אי אפשר להרגיש את זה", עניתי ביבשושיות.
"אני חייבת לעשות בדיקה עם סטיק", התעקשה.
"איילת, ניסית כבר אתמול,שלשום וגם לפני שבועיים. את צורכת בדיקות סטיק של הריון כאילו אלו כדורים של חומצה פולית" ניסיתי לדבר בהיגיון אל החפץ האפור שנמצא בין האוזניים שלה.
"אבל אולי הפעם זה יצליח?", התרגשה זוגתי שתחיה.
"אי אפשר לקבל תשובה חיובית בשלב כזה מוקדם", הסברתי בידענות, "אני מציע שתשתמשי בשיטה הישנה", עניתי.
"מה, יש איזו בדיקה אלטרנטיבית?", התלהבה הזוגה.
"הבדיקה מאוד פשוטה. שלושה חודשים האישה לא אוכלת שוקולד ואם בכל זאת הבטן שלה גדלה אז זה אומר שהיא בהריון", קרצתי.
"נו באמת אודי", כעסה הזוגה, "אתה לא מצפה ממני לחכות 3 חודשים כדי לגלות אם אני בהריון. אפילו יום אני לא יכולה לחכות".
"אני לא יודע מה איתך, לי דווקא היה יותר מפריע הקטע של השוקולד. כנראה הכל עניין של סדרי עדיפויות בחיים".
***
"אודי, תעזוב כבר את YNET", קראה אשתי, "אתה לא מתרגש".
"מתרגש ממה?", שאלתי.
"מתרגש מזה שעשיתי את הבדיקה של הסטיק ועכשיו אנחנו מחכים לתוצאות", אמרה בתקיפות.
"אה, זה", עניתי. "אבל זה לוקח כמה דקות הבדיקה, לא?", התעניינתי.
"נכון", התגאתה אשתי כשסוף סוף הפנמתי שלא צריך ללכת לרופא נשים כדי לגלות שהיא בהריון.
"נו, אז למה שלא נחכה בסבלנות?", תמהתי.
"אוף, אודי", התעצבנה איילת.
"אודי, תסתכל, זה נראה לך כמו שני קווים?", שאלה הזוגה.
"קצת מטושטש, אבל די דומה. למה?", התעניינתי באדישות.
"אודי", שאגה איילת, "אני ב..ה..ר..יו..ן!!! איזה כיף לנו. אתה לא מתרגש?".
"בטח שאני מתרגש", הסכמתי.
***
"המבורגר", נשמע ליהוג בחדר השינה שלנו.
"איילת", התהפכתי, "תחזרי לישון".
"המבורגר וצ'יפס", התגברה הקריאה.
"איילת, השעה עכשיו שלוש בלילה. היה לך חלום רע. תחזרי לישון", התהפכתי לצד השני.
"אודי", קיבלתי מרפק מן הצלע אל הצלע, "למען השם, לא ביקשתי ראש ארטישוק במילוי בשר טלה. ביקשתי בסך הכל המבורגר וצ'יפס. אולי שכחת אבל אני בהריון".
"איילת, אני יודע שאת בהריון. כבר דיברנו על זה. שני פסים על הסטיק. אבל מה זה קשור בשעה שלוש בלילה?", מילמלתי.
"זה מאוד קשור. אני רוצה המבורגר וצ'יפס!", התעקשה, "עם רוטב ברביקיו".
"אז את מוזמנת ללכת לבקש מהשכנים", השבתי בעצבנות.
"השתגעת? השעה שלוש בלילה", החזירה האישה.
"נו, אז מה את רוצה ממני? אני לא עובד ביס"מ", שאלתי.
"לא יודעת. יש בורגרס-בר. האחריות של האימא הוא לשמור על התינוק בבטן, והאחריות של האבא לדאוג שהילד שלנו לא יגווע ברעב".
"איילת, התינוק שלנו לא קניבל. אם הוא יכול לאכול במשך שנה מטרנה אז תאמיני לי שהוא לא כזה בררן" הסברתי במתינות.
"אוף אודי, אתה בכלל לא יודע לפנק אישה בהריון. אנחנו סוחבות אותו בבטן תשעה חודשים, מקיאות את הנשמה, וכל שבועיים הולכות לרופא נשים. אתה לא יכול לפחות להכין לי מה שאני רוצה?", התייאשה הזוגה לאחר שעברה באותו משפט בין גוף מדבר,נוכח ונסתר רבים, יחיד וקבוצה, בלי לשים לב בכלל.
"אין בעיה, אבל תזמיני שבוע מראש את המצרכים. אה, וגם עדיף שזה יהיה משהו שאני יכול להכין", נזכרתי.
"ומה אתה כבר יודע להכין?", הקשתה.
"אמרתי לך כבר בדייטים ומאז שום דבר לא השתנה: ביצת עין, ביצה קשה וביצה מקושקשת. את פשוט צריכה לבחור. זה לא כזה קשה".
"אודי, בהריון צריך לאכול טוב. אם אישה רוצה שוקולד צריך לתת לה שוקולד. אם היא רוצה קרפ צרפתי אז היא תקבל קרפ צרפתי. אם היא רוצה אוכל סיני ביום כיפור היא תקבל אוכל סיני", אמרה איילת.
"את יודעת, אף פעם לא הבנתי למה הבטן כל כך גדולה בהריון באופן לא פרופורציונאלי לגודל התינוק. עכשיו אני סוף סוף מבין. כל החיים הנשים בדיאטה. פתאום בהריון הם מרשות לעצמן לאכול הרבה שוקולדים. אז מה הפלא שהבטן תופחת?", סיכמתי.