שתי תגובות מגיב פרעה לפתרונות שמציע יוסף לחלומותיו, ולתוכנית התגובה אליהם:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.
'רוח אלוהים' השורה על האדם מצטיירת כשייכת למחוזות הנבואה, כמו בפסוק המתאר את שאול: "וַיָּבֹאוּ שָׁם הַגִּבְעָתָה, וְהִנֵּה חֶבֶל-נְבִאִים לִקְרָאתוֹ; וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים, וַיִּתְנַבֵּא בְּתוֹכָם" [שמואל א' י']. בשפת חכמים יש ניגוד בין חכם לנביא, והם אף הכריעו ש"חכם עדיף מנביא" [בבא בתרא י"ב ע"א]. אבל בלשון התורה שבכתב אין ניגוד שכזה, כפי שעולה למשל מהפסוק המתאר את בצלאל עושה המשכן: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה". כאן מופיע הביטוי "רוח אלוהים" ביחס לפעולה שאיננה נבואה, ואף מצורפות לו החכמה התבונה והדעת. גם מדברי פרעה עולה שיוסף הוא גם איש שרוח אלוהים שורה עליו וגם נבון וחכם.
בואו ונתבונן בפתרונו של יוסף, ונבחן האם יש בכוחנו להבחין בין מרכיבי החכמה והתבונה המופיעים בו ובין מרכיבי רוח אלוהים שבו. ייתכן שאי אפשר להבחין, ובלשון התורה אכן מדובר בשני מסמנים של מסומן אחד. אבל אולי אפשר? בואו ונבדוק:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה. שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא. וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב. הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה. הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת-הָאָרֶץ. וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן כִּי-כָבֵד הוּא מְאֹד. וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.
יוסף מזהה תבנית זהה בשני החלומות: שבעה דברים טובים ובריאים, ואחריהם שבעה דברים רעים ושדופים. הרעים והשדופים אוכלים את הטובים והבריאים. מתוך האבחון של התבנית המשותפת, הוא מסיק מסקנה: שני החלומות הם חלום אחד. לכפילות הוא נותן פשר - המהירות, אך לא שני חלומות שונים.
לנו הקוראים הרגילים כבר לחלומות ולפתרונות ולפרשות הבאות המוכיחות כי יוסף צדק, אבדה תחושת ההתפעמות שהיתה לפרעה. אם שומטים את הידע שלנו, נכנסים לתנאי אי הוודאות בהם שרויות כל הדמויות בזמן החלומות והפתרונות ולפני שהמציאות הוכיחה את אשר הוכיחה - אפשר להרגיש עד כמה הפתרון מבריק ונועז. יש בו מרכיב של חשיבה מתמטית מופשטת המעיזה להשמיט אינפורמציה כמו 'פרות' ו'שיבולים' [בניגוד לפותר פרוידיאני שסביר שהיה מתעכב על משמעות הדימוי]. יש בה גם קפיצה מעבר לתבונה בהימור כי המשמעות של התבנית המופשטת היא - הזמן, השנים. אפשר לומר שיוסף קיבל בנבואה את הפתרון. אבל אפשר לומר 'רוח אלוהים' איננה נבואה המורה את התוכן, אלא ההשראה כהשראת בצלאל. יוסף מופיע כאיש תבונה חד שכל וכאיש החורג מעבר לתבונה בהימור שמשמעו בלשון התורה 'רוח אלוהים'. באינטואיציה, בביטחון עצמי בתנאי אי וודאות ללכת על פתרון זה ולהפעיל מערכת כלכלית רחבת היקף ומעוף על פיו.
אנחנו הצופים ביוסף יכולים ללמוד ממנו עד כמה צריך להעיז ולחשוב, כשלחשוב פירושו של דבר להבחין בין עיקר וטפל ובצעד אמיץ להשמיט דברים המסרבלים ומעיבים על הפתרון הקיומי, גם כשהם חלק מה'טקסט' שבמקרה הזה הוא החלום. ועד כמה צריך להעיז ולחרוג מעבר לתבונה ולהמר על משמעות קיומית שיש בה ממש לאנשים גם אם אין לנו ערובה וסמכות הנותנת לגיטימציה להימור שלנו. לפעולה כזאת בתנאי אי וודאות, קוראת התורה 'רוח אלוהים'. 'רוח אלוהים' - על פי קריאה זו - איננה הוודאות של האדם שהוא יודע מה הוא רצונו של אלוהים, אלא ההימור בתנאי אי וודאות על פשר הרצון הנעלם.
ד"ר משה מאיר, עמית מחקר במכון שלום הרטמן בירושלים