בימים אלו התפרסמה תגובה בשם הרב שרלו אודות השמועות בדבר כוונתה של מועצת הרבנות הראשית שלא להאריך את כהונתו של הרב רסקין כרבה של אפרת. למעשה, הדבר יהווה בעצם את פיטוריו של הרב רסקין ממשרתו החשובה, כך במה שישתמע מהדברים (על אף שהזמן הפורמאלי של כהונתו אכן תם). הדברים אשר פורסמו בשם הרב שרלו הינם בעלי אופי לוחמני, כולל מעין איום לחבור לאלו אשר מנסים לבטל את מעמדה של הרבנות הראשית בכלל. זהו אכן חידוש לשמוע דברים כאלו מפיו של הרב שרלו, ובכלל חידוש הוא אותה הכוונה אותה מייחסות אותן שמועות לכוונתיה של הרבנות הראשית, שהן לכאורה לפטר רב ממשרתו - ועל כן, יש לתת את הדעת מה מתרחש כאן.
אינני בקיא יותר מציבור הקוראים בפרטי המהלכים הפוליטיים ובאמיתת אותן שמועות, אך כן אני רוצה לדון במעט בדברים העקרוניים אותם השמיעו בשם הרב שרלו, כמובן בתנאי אשר באמת הם מייצגים את עמדתו בנושא.
הרב שרלו מלין כי נכונותה של מועצת הרבנות הראשית לפטר את הרב רסקין ממשרתו, בה שירת בנאמנות לאורך השנים, וזאת בשל דעותיו החדשניות, הינה נקודת שפל בה פועלת הרבנות הראשית. הוא מוסיף כי אכן אם נוהל כזה היה נוהל קבוע, בו בוחנים רבנים ומחליטים אם הם עדיין כשירים לעמוד במשרתם, היה מבין את הדבר. אלא שבנידון דנן הנוהל מתייחס אך ורק לרב רסקין - ובכך רואה הרב שרלו (ומתנגדים נוספים) מעשה פוליטי שחצה את הגבול.
אכן קשה לפקפק בכוונותיו הטובות של הרב שרלו, אלא שיש לתמוה רבות, בלשון המעטה, על חוסר העקביות ביחסו כלפי הרבנות הראשית.
במשך השנים האחרונות אנו שומעים מבול של טענות, אשר עיקרן מגיע מכיוונם של אנשי ארגון צהר, אודות חוסר האחריות הציבורית של הרבנות הראשית. הרבנות מואשמת ככזו אשר רק דואגת לצדדים הטכניים של שירותי הדת, ומסואבת בתככנות ובסידורי ג'ובים. ודאי שיש הרבה אמת בדברים, ובאמת שחלה התעוררות רבה בנושא בשנים אחרונות גם בקרב הציבור הרחב התובע רבנות מנהיגה ואקטיבית, והן מצד רבנים אשר לא מזדהים עם מצעו האידיאלוגי של ארגון צהר. גם כבוד הרב הראשי, הרב לאו שליט"א, מדבר על כך רבות. הוא מצהיר כבר פעמים רבות על כוונתו לחזק את הצד המנהיגותי של הרבנות ותפיסתה את עצמה כאחראית על מדרגתו הרוחנית של העם.
על כן, חושבני, כי באם השמועות המדוברות נכונות - הרי ודאי שזהו צעד חשוב ובעל חשיבות תקדימית בשינוי פניה של הרבנות הראשית! בין אם נסכים על דרכו של הרב רסקין ובין אם לאו, הרי ודאי שאם נעמוד מן הצד ונראה כי הרבנות מכריזה כי יש לה קוים אדומים בהנהגת העם במדינתו, נראה בכך עמדת מנהיגות - וודאי שאין לעצור כאן, אלא יש להמשיך בשאר המישורים החשובים כל כך. מישורים הכוללים הטבת מערך בתי הדין, מערך הכשרות, פנייה רחבה יותר אל כל חלקי העם, אחריות על לימוד התורה בעם ישראל - וגם, הצבת גבולות רוחניים.
ואכן, אומר במיעוט ערכי, כי עמדותיו של הרב רסקין אכן חריגות אצל כל גווני בתי המדרש בישראל כיום. ודאי שאין הדבר פוסל אותו כרב, במידה והוא ממשיך את דרכי בתי המדרש בהם למד להעביר את מסורת חכמי ישראל, אמנם אכן הדבר זוקק בירור משמעותי. עמדות החדשניות כגון תפילות משותפות עם נוצרים בירושלים, שלעניות דעתי לא שמענו דברים כאלו מעולם - ועוד חרף תוכחותיו של המרא דאתרא של ירושלים, הממונה על ענייני הרוח והדת שם מטעם הרבנות הראשית. עמדותיו בנושא הגיור, כמיעוט קטן ביותר של פוסקים (אם נתעלם מהרעש התקשורתי שכל עמדה מסוגלת לייצר), וכן נושאים נוספים אשר מהווים עניינים חמורים וקריטיים (ובכוונה לא ארחיב, על מנת לא לסטות מעיקר הדברים).
אם כן, אחד העם כמוני מבקש מהרבנים הראשיים וחברי מועצת הרבנות הראשית החשובים כי יבחנו באם תלמידי חכמים המתבלטים בעמדות נוגדות כל כך בנושאים קריטיים ראויים לישא את כתר הרבנות בערים החשובות.
הנה כי כן, דווקא במהלכים כעין אלו, אני ועוד רבים רואים את מימוש תביעת הציבור וראשי ארגון צהר לרבנות ראשית אקטיבית, מנהיגה ומובילה. ודומני שאף כבוד הרב שרלו יסכים עם עיקר הדברים. אף אחד מאיתנו באמת לא רוצה הרבה מהלכים כואבים כעין אלו, אך כן אנו צריכים להיות מודעים שיש צורך גם באלו. נזכה מתוך הניתוחים הכואבים להחלמה ובריאות רוחנית כלל ישראלית, בקרוב ובלי יסורים רבים.