ד"ר עשהאל לובוצקי, נפצע קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006, התגבר על הפציעה למד רפואה והפך לרופא, סופר ומרצה. לקראת יום הזיכרון שיתף אותנו לובוצקי בסיפור נפילתו של חברו הקרוב, עמיחי מרחביה הי"ד, בקרב בבינת' ג'בל והדרך הקשה בה נודע לו על מותו כמה עשרות מטרים ממנו.
"שנינו היינו מפקדי מחלקות גדוד 51 של גולני, לחמנו יחד בעזה בתקופת החטיפה של גלעד שליט ואז החטיפה של גולדווסר ורגב הקפיצה אותנו לצפון כל החטיבה ושם לחמנו המבצע המשמעותי הראשון שלנו כחטיבה היה בגזרת בינת' ג'בל ביולי 2006, סוף חודש תמוז", מספר לובצקי.
הכוח שלהם קיבל משימה לתקוף את לב העיירה בינת' ג'בל. היה זה כוח משולב של צנחנים גולני וחטיבה 7 של השריון. גולני היו צריכים להתמקד באזור המזרחי וגדוד 51 שלובוצקי ומרחביה השתייכו אליו קיבל תחת אחריותו מתחם בתים מסוים בתוך העיירה.
"היינו שם 48 שעות סביב העיירה ואז הגיעה הפקודה להיכנס פנימה עמוק יותר למתחם בתים אחר" מספר לובוצקי. הפלוגה האחרונה שנכנסה, הייתה הפלוגה הרובאית ג' בפיקוד של המ"פ אלון חכימה, אחת המחלקות הייתה מחלקת החוד שהייתה בפיקודו של עמיחי אליו התלווה הסמג"ד רועי קליין.
מרחביה ניסה להיכנס לבית הראשון יחד עם רועי קליין, הם נכנסו לסמטה שהובילה אל הבית ובפתחה היה שער מתכתי גדול שהוביל לחצר. הם ניסו לפרוץ אותה באמצעים קרים על ידי לומים ואמצעים הידראוליים אך ללא הצלחה.
הסמג"ד רועי קליין, ירה צרור לעבר הדלת ופתח אותה ואז הורה לאחד המטוליסטים לירות רימונים לעבר החצר. הרימון השני פוגע ומתפוצץ על הדלת אך היא עדיין מחזיקה מעמד. בשלב זה הקרב כבר היה גלוי ורועש למדי. מרחביה פרש את המחלקה שלו ב-360 מעלות כדי לראות שאף אחד לא מפריע למאמצי הפריצה אל הבית אך עד לשלב זה הם עדיין לא ראו את האויב ממש.
בשלב הזה לובוצקי עצמו היה במארב סמוך בג'בל חיר ולא היה חלק מהכוח הלוחם, "התחלנו לשמוע יריות ובלגן אך לא ידענו מה קורה שם".
באותם רגעים, הנגביסט של מרחביה זיהה דמות חריגה מתקרבת לחומה הפנימית שהייתה בתוך החצר עם זקן וקלצ'ינקוב הוא הבין כי מדובר במחבל ופתח עליו באש. הסמג"ד רועי קליין הורה לעמיחי המ"מ לצאת באיגוף ימני ולעבור את החומה הפנימית לעבר המחבלים. באותו רגע הם עדיין לא ידעו שנפלו למארב קטלני, מאחורי החומה הפנימית חיכתה חומה נוספת עם יתרון גובה למחבלים שריססו וזרקו רימונים ועמיחי מרחביה וכל כוח החוד שלו נפלו פצועים בשטח.
מרחביה היה עוד בהכרה הוא דווח בקשר על פציעתו וביקש רופא, סיוע וחילוץ, ככל שעובר הזמן הקול שלו הלך ונחלש.
אחרי מרחביה נכנס הסמג"ד רועי קליין, במטרה לחלץ אותו, תוך כדי שהוא משליך רימונים לעבר המחבלים. הוא הצליח לשים את עמיחי על אלונקה אך אז רימון נוסף מושלך לעבר הכוח. זהו הרימון המפורסם, קליין מזהה אותו מתגלגל ומשליך את עצמו על הרימון ונפצע אנושות, הוא מספיק להעביר את מכשיר הקשר הלוויני המוצפן ואת הפיקוד אומר 'שמע ישראל' ונפטר מפצעיו.
"הפיקוד נפל די מהר, שרשרת הפיקוד נפגעה קשות ולא ידענו בדיוק מה קורה בסמטא. אני שמעתי את הקשר מבחוץ, עמיחי לא עונה וקליין לא עונה וגם המ"פ חכימה נפצע" מספר לובצקי. באותה עת עמיחי היה כבר פצוע קשה מאד וכנראה במהלך אותה השעה נפח את נשמתו.
"איבדנו את הקשר עם קליין ומרחביה אך לא ידענו מה בדיוק קרה, בהמשך נקראנו לחלץ את הנפגעים ובאותו עת אני רק יודע בוודאות שרועי קליין נהרג. השם עבר בקשר למרות שזה לא מקובל בשל דרגתו ונפילת שרשרת הפיקוד", מספר לובוצקי על הרגעים הקשים בהם הבין באופן מוחלט כי מרחביה נפל על משמרתו.
"קיבלתי פקודה להיכנס לאזור היציאה מהקרב כדי לחלץ את הנפגעים. בשלב הראשון היינו צריכים לפנות את הפצועים קשה ואחרי זה את הקל והרוגים. קיבלתי את המשימה, הכל היה מלא ירי ואז ראיתי מראה שלא אשכח לעולם, בתוך אחד הבתים היו 8 אלונקות עם ההרוגים", מספר לובוצקי.
"תפסתי את אחת האלונקות ופתאום אני רואה שהגופה לא קשורה כמו שצריך, אמרתי לזה שהניף אותה יחד איתי שנקשור שוב את הגופה. תוך כדי הנפה חוזרת, השמיכה שכיסתה את הפנים נפלה ואז אני רואה לחרדתי שאני אוחז את עמיחי ומבין שעמיחי כבר לא אתנו... מאותו רגע זה היה כמו הלוויה פרטית שלי איתו" מספר לובצקי ומסביר כי, לא יכל להשתתף בהלוויה בגלל שהיה צריך לחזור להילחם עד שנפצע כמה שבועות מאוחר יותר.
לובוצקי ומרחביה היו כאמור חברים קרובים במיוחד, "היינו יחד באותה מחלקה, התגייסנו יחד והיינו כל השלוש שנים בכל המקומות יחד, היינו מפקדים יחד ויצאנו יחד לקורס קצינים".
"עבדנו המון יחד במבצעים בעזה ואחריהם היינו יושבים יחד ומשוחחים שעות ארוכות. הכרתי אפילו את החיילים של עמיחי בגלל הקשר העמוק שלי איתו", מספר לובוצקי.
"עמיחי היה איש מיוחד, באופיו לא היה איש צבא, הוא לא היה רמבו עם הסכין בין השניים אלא איש ספר או רוח. אהב ספרות ושירה ולימוד תורה, היה איש מאד רוחני" מצייר לובוצקי קווים לדמותו של עמיחי מרחביה ז"ל.
"הייתה לו אהבה לרוח ולספר ואהבת אמת. הוא היה איש אמת שתמיד עשה הכל עד הסוף", אומר לובצקי ומביא כראיה לכך את סיפורו של מרחביה בעת ההתנתקות. במהלך הפינוי של גוש קטיף כתב מרחביה מכתב נזעם מדם ליבו כנגד ההתנתקות. המכתב יועד לרמטכ"ל דני חלוץ והוא נשלח למייל הצה"לי. בעת משלוח המכתב הייתה תקלה במערכת המחשוב של בח גולני והמכתב נשלח באיחור והגיע באיחור של כמה חודשים. חלוץ ולשכתו רתחו על פרסום המכתב ונתנו הוראה להדיח את אותו ממ "חצוף". "בגולני אהבו מאד את מרחביה וניסו להתעלם מההוראה אך לשכת הרמטכ"ל התעקשה ומרחביה הודח מתפקידו כמ"מ והועבר לתפקיד בלשכת המג"ד.
כשנפגשתי איתו שאלתי אותו עם כל הכבוד מה הייתה מטרת המכתב? מה חשבת שיקרה? הוא ענה לי בתשובה שאפיינה אותו: "צריך לא להסתכל ימינה שמאלה ואחורה אלא להביט ישר ולומר את האמת בלי שיקולים אחרים". עמיחי היה איש אמת ודגל בלעשות מה שהוא מאמין גם אם זה לא טוב לו ברמה האישית.
לאחר כמה חודשים החזירו אותו לפיקוד ולימים דני חלוץ עצמו הגיע למשפחת מרחביה כדי לנחם אותם.
"מרחביה אהב מאד את ארץ ישראל, תמיד היה חשוב לו לעשות סקירה גיאוגרפית מקיפה על האזורים בהם היינו עושים פעילות מבצעית", מספר לובוצקי, "כשעשינו קו בעוטף רמאללה היכן שגדל בקרבת היישוב עלי הוא התלהב מאד ובכל פעם הוא היה ממליץ לי מה כדאי לי לראות, היכן יש מעיין או מראה טבע אחר שכדאי לי לשים את ליבי אליו".
לובוצקי מספר על אהבת התורה והלימוד של מרחביה, "הוא למד הרבה תורה, גם בשבת האחרונה לפני שנפל הוא ישב ולמד בין ההכנות וניכר היה מאד שלימוד התורה החזיק והעשיר אותו".
לובוצקי המשיך את הקשר עם משפחתו של עמיחי, "קראנו לבננו נווה עמיחי, על שם עמיחי מרחביה ז"ל כשגם הוריו היו בברית המרגשת. גם בחתונה שלי ושל אביטל הזמנו את אביו של עמיחי, משה לשמש כאחד העדים, היה חשוב לנו לא לשכוח בחופתנו את עמיחי וכמו שאנו מזכירים את ירושלים ושוברים כוס כך גם רצינו להזכיר את עמיחי ברגע החשוב בחיינו".