כולנו ודאי מכירים את האימרה: "מהו שיא החוצפה? - לדחוף זקנה במדרגות ואחר כך להציע לה עזרה".
כך הרגשתי כשקראתי את אחד התירוצים הנפוצים להיקף האלימות החריג בחמ"ד: "צריך לקחת בחשבון שהאוכלוסייה הדתית לאומית חלשה יותר מבחינה כלכלית חברתית".
בשביל להסביר מדוע זו חוצפה, אקדים בסיפור:
בעיר ואם בישראל היו כמה ממדי"ם. כולם קלטו את כל שכבות האוכלוסיה הדתית. יום אחד, קמו מספר הורים והחליטו שהם רוצים משהו יותר "תורני" והפכו את אחד הממ"דים בעיר ל"ממ"ד תורני, אורות, ואהבת אחדות ישראל בריבוע" (שם בדוי...).
הממ"ד הפך כמובן לבי"ס נפרד ובגלל סיבות שונות שבאו כעסקת חבילה, כמו תשלומי הורים, תקנוני צניעות, התנשאות ועוד, עזבה האוכלוסיה החלשה ועברה לממ"דים הרגילים האחרים. וכך, "ממ"ד תורני, אורות, ואהבת אחדות ישראל בריבוע" הפך להיות בי"ס אליטיסטי לילדים משכבות חזקות.
כעת, לפי נתוני בחינות המיצ"ב, מתברר שרמת האלימות שבו היא הגבוהה ביותר: יותר מבבתי הספר החילונים שסביבו ויותר מהממ"דים האחרים שנחשבו בעיני הציבור המתנשא כ"חלשים". מקרה דומה ארע במספר רב של מקומות בישראל.
הנתונים שפורסמו על רמת האלימות בחינוך הדתי הכלילו את כל הדתיים כמקשה אחת, אך די בקלות ניתן להבחין שמובילי טבלאות האלימות הם בעיקר בתי הספר הנפרדים.
מחקר שערכה תנועת נאמני תורה ועבודה ע"י אריאל פינקלשטיין, בדק את רמת האלימות בהתאם לרמת ההפרדה. המחקר סקר ביסודיות את הבדלי האקלים החברתי בין כיתות נפרדות וכיתות מעורבות, בבתי הספר היסודיים בחינוך הדתי בחמישה מדדים שונים, על סמך עשרות אלפי שאלונים שמילאו תלמידי כיתות ה' וכיתות ו' במבחני המיצ"ב שנערכו בשנים תש"ע ותשע"א. בכל המדדים, כמו "תחושה כללית ביחס לבית הספר", "העדר תחושת מוגנות" ועוד, היה יתרון לבתי הספר המעורבים.
למשל, במדד "העדר תחושת מוגנות", נמצא שבבתי ספר מעורבים, בממוצע, 7.16% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים ואילו בבתי ספר נפרדים, בממוצע, 7.85% מהתלמידים מרגישים לא מוגנים. מכיוון שמדובר במספרים קטנים יש חשיבות לא רק להבדל המוחלט של האחוזים (0.69%) אלא להבדל האחוזים ביניהם עצמם, המלמד שבבתי הספר הנפרדים שיעור התלמידים המרגישים לא מוגנים גבוה ב-10% מאשר שיעור זה בבתי ספר מעורבים.
הנתונים הללו מפתיעים במיוחד לאור העובדה שבבתי ספר מעורבים ישנו ריכוז גבוה בהרבה של בתי ספר שבהם הרקע הסוציו-אקונומי נמוך, ועל פי הנתונים הארציים של משרד החינוך, בבתי ספר מסוג זה התלמידים אמורים להיות מעורבים הרבה יותר באירועי אלימות ומרגישים הרבה יותר חסרי הגנה:
ברמה ארצית בחינוך הכללי, בשנת תש"ע בבתי ספר בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך, בממוצע 15% מהתלמידים הרגישו תחושת חוסר מוגנות, לעומת 9% בבתי ספר בעלי רקע סוציו-אקונומי בינוני ו-6% בעלי רקע סוציו-אקונומי גבוה. על פי שקלול הרקע הסוציו-אקונומי של בתי הספר יוצא שבבתי הספר המעורבים, בממוצע, 9.79% מהתלמידים היו אמורים להרגיש חוסר מוגנות לעומת 7.75% בבתי הספר הנפרדים, וכך הפער האמיתי היה אמור להיות יותר מ-2% דווקא לטובת בתי הספר הנפרדים, אך בפועל הפער עומד על דווקא 0.7% לטובת בתי הספר המעורבים.
במילים פשוטות יותר, מקובל לתלות את רמת האלימות הגבוהה בחינוך הדתי, בקליטה הרחבה והמבורכת של אוכלוסיות חלשות. אלא שבבדיקה ארצית מתגלה שזהו הסבר מוטעה לחלוטין: הנתונים מלמדים שדווקא בתי הספר המעורבים, בהם יש הרבה יותר תלמידים מרקע סוציו- אקונומי נמוך, משיגים תוצאות אקלים טובות. התוצאות במעורבים היו טובות לא רק יותר מאשר בבתי ספר לבנים שם האלימות היא דבר די מובן, אלא גם יותר מאשר בבתי ספר לבנות. מסתבר שגם הבנות מרוויחות משהו כשהן בכיתה עם בנים.
יתרה מכך, היינו מצפים שבתי הספר ה"תורניים יותר"- הנפרדים, הנחשבים לאליטיסטים, יגיעו לאקלים טוב יותר, אך בפועל קרה דווקא ההפך. את ההסברים האפשריים לכך נשאיר למאמר אחר.
אם נחזור לדברים בהם פתחנו, האם ניתן לתלות את רמת האלימות הגבוהה בכך שהחינוך הדתי קולט הרבה תלמידים מרמה סוציו-אקונומית נמוכה?
לא! והטענה הזו היא ממש שיא החוצפה!
לא רק שבתי ספר בחינוך הדתי הפכו להיות אליטיסטים והדירו מעליהם את מרבית השכבות החלשות, כעת, משהם נמצאו כאלימים יותר, הם מאשימים את מי שכמעט ולא נמצא בהם!
מבחני המיצ"ב הם מדדים מורכבים ולא צריך בכל רגע לשנות מדיניות רק לפי תוצאותיהם. ואולם, כשיש מובהקות גדולה כל כך, שחוזרת על עצמה כבר כמה שנים, ראוי שהציבור הדתי יעסוק בחשבון נפש ולא בשלל תירוצים מוטעים.
הכותב הוא מנכ"ל נאמני תורה ועבודה