השמנמן והרזה מבקרים באוג'רא

עד לפני מספר שנים, היה קשה למצוא מסעדות כשרות בלב תל אביב. היום אפשר למצוא כבר לא מעט כאלו, גם מבלי להציג למארחת את השאלה האלמותית "סליחה, כשר פה?". באמצע רחוב תל אביבי, ליד שתי פיצוציות ומתחת לבניין משרדים מאיים, נמצאת מסעדת אוג'רא, למי שמחפש מקום משוחרר מפלצנות המגיש אוכל טרי וטוב, זאת הכתובת.

אוג'רא למי שתהה, היא שממית בערבית טוניסאית. על פי האמונה העממית, השממית היא סגולה למזל ועושר. אחלה, אולי תקראו לבת שלכם ככה. מהר מאד התגברנו על המחשבה הטורדנית שבמטבח יש שממיות והתפנינו לקריאה בתפריט, או ליתר דיוק בדף A4 עליו מודפסים מבחר מטעמי המקום. שלא תבינו לא נכון, אין לנו בעיה עם העניין, להיפך. התפריט כמו המקום משדר פשטות.

מספר שולחנות בחוץ, תחת סככה בתוספת אוויר מהביל תל אביבי מזכירים מסעדות במזרח או במילים אחרות - חופש. אפשר להיכנס פנימה למיזוג, אבל האווירה המשוחררת בחוץ עשתה לנו את זה. סכו"ם ניצב במעמד בקצה השולחן וכל מה שחסר הוא לשמוע צעקה מהמטבח: "האוכל מוכן - שבו ליד השולחן".

נחזור לתפריט. הסלטים המוצעים בכתב David מפתה, מקוריים ובעלי שמות שהילדים שלכם היו ממציאים: "סלט עדשים ותערובת ג'עלה" או לחילופין "סלט הרבה עגבניות ועוף". לצד אלו, עוד סלטים מקוריים ובטוח טעימים כמו "ארטישוק, פטרוזיליה ובצל" או האוקסימורון ששבה את ליבנו: "סלט סינטה". אנחנו ניסינו את סלט העדשים (29 ₪) וסלט העגבניות (32 ₪).

סלט עדשים ותערובת ג'עלה (פיצוחים) היה ניצחון מוחץ. כמה ששילוב המרכיבים מקורי, ככה הוא טעים. גם "סלט הרבה עגבניות ועוף" התברר כבחירה מצויינת. עגבניות חתוכות גס, עגבניות שרי ועגבניות מיובשות נחות זו לצד זו בקערה, משמשות מצע לנתחי עוף טרי וטוב, יופי של פתיחה. הסלטים המרעננים המשיכו איתנו גם לעיקריות.

השמנמן בחר שקשוקה קציצות מרגז+לחם (42 ₪) והרזה הלך על צלי בקר עם ירקות שורש ותפוחי עץ (50 ₪). השקשוקה הייתה טובה. בלי מניירות פוסט מודרניות ונטולת כל מחאה או אמירה עכשווית. עגבניות טריות, שלוש קציצות גדולות ובמרכז המחבת - הביצה, לצד המחבת הגדולה הוגשה חלה קטנה טעימה וחמה. שקשוקה זו מנה שאף פעם לא פורמת לך את הציצית, אבל לא פעם היא עלולה להיות בנאלית מלאה מטבוחה תעשייתית, באוג'רא לא נפלו במלכודת. המנה שהוגשה לשולחן הייתה מוצלחת וטעימה.

אצל הרזה העניינים היו קצת שונים. קערה ובתוכה בקר וירקות שורש שחו במין מרק אדמדם מלא קינמון, ולצידה הוגשה צלחת אורז. הבקר היה רך וטעים אבל הרוטב הדומיננטי השתלט על המנה. לירקות היה טעם אחיד (פשטא) והרזה מצא עצמו שולח את המזלג לכיוון השקשוקה של השמנמן.

בתפריט לא מצאנו את קטגוריית הקינוחים, רחלי המלצרית (והבעלים) ענתה בפשטות שיש רק שתי אופציות. מוס חלבה (25 ₪) ומוס שוקולד (25 ₪). התלבטות רטורית.

מבלי להישפך יותר מדי, נאמר בפשטות שמזמן לא פגשנו פנים מול פנים קינוחי פרווה כל כך מוצלחים. הטעם העשיר והמרקם העדין היו בלתי רגילים. שאלנו את רחלי מה הסוד ולדבריה המרכיב העיקרי במוס השוקולד ובמוס החלבה הוא שוקולד/חלבה איכותי/ת. אנחנו נפלנו.

את הקינוח ליווה קנקן תה (15 ₪) בחליטה מקומית שהכילה זוטה לבנה, לואיזה וגרניום. רק בשביל המוסים והתה שווה להגיע. אולי זו הבריזה אולי זה האוכל ואולי דווקא השילוב של שניהם אבל בסופה של הארוחה שנינו ליטפנו באיטיות את הכרס של השמנמן וחייכנו.

ועוד מילה טובה אחת. בהמשך ישיר ל"פשטות" ו"בית" שבהם המסעדה מתאפיינת, המנות הענקיות של אוג'רא הן האנטיתיזה למנות הגורמה המוגשות במסעדות קטנות. אממ סליחה, למנות הקטנות המוגשות במסעדות גורמה.