מכירים מישהו או מישהי שתקוע/ה בעבר? אולי חבר, ידידה, קרוב משפחה - או... את/ה בעצמך? רוב הסיכויים שזה נגרם כתוצאה מסוג של טראומה כלשהיא בעבר, שלא מאפשרת התפתחות תקינה בהווה. אם אתם מרבים לחזור אל מחוזות העבר בכלל או אל אירוע קשה מסוים בפרט - אז זהו זה. אל תחפשו יותר לאן ברחה לכם האנרגיה, לאן נעלמו ימי העליזות והזהר של "פעם". הם תקועים אי-שם בהיסטוריה שלכם, קבורים למרגלות הר הכאב שממסמר אתכם ואת הכוחות שלכם לשנת תרפפ"ו.
בעצם, מהי טראומה? מבחינה פסיכולוגית, זהו סוג של פצע באישיות, שלא מגליד. ואיך נוצרת טראומה? כשאירוע קשה מכה בך חזק מדי, מהר מדי, קרוב מדי. כי בעצם, תאונה קלה, בקצב איטי (שמאפשר קליטה הדרגתית) ושלא נוגעת בנו ישירות - יכולה לגרום רק לטראומה קלה בלבד. לעומת זאת, אם קורה לנו חלילה וחס משהו עוצמתי, בבת אחת ופוגע בנו עמוק בפנים - הטראומה כנראה כאן כדי להישאר.
איך מתמודדים עם פגיעה טראומתית, עם אירוע קשה שכזה, כשהוא נופל עלינו? כמובן, בהתאם לעוצמתה ולחוסן הנפשי של החווה אותה. ולמרות שזה מאוד אישי, יש כלל: "שלושת הF".
FREEZE - אני קופא במקום ואחוז שיתוק (חייל הלוקה בהלם קרב לדוגמא).
FLIGHT - אני "עף מפה" ובורח מהסכנה כל עוד נפשי בי.
FIGHT - אני לוחם ומחזיר קרב.
למרות ששלושת התגובות יכולות להיחשב לגיטימיות לחלוטין במקרים מסוימים ואף מוכתבות לרוב ע"י הביולוגיה והאינסטינקטים שלנו - המחקר מוכיח שתגובה אקטיבית יותר - FIGHT - מותירה באדם פחות כאב לאורך זמן. או במילים אחרות - הפצע מגליד מהר יותר אם הגבתי באופן פעיל להתקפה. בניגוד לכך, הצלקת עמוקה וכואבת יותר אם אני בורח או משתתק.
על זה מדברת הפרשה (בין היתר, ברור...) כשהפסוק אומר: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח". אשת לוט הביטה לאחור, בעבר שלה בעיר סדום. במקום לעבור לשלב הבא של החיים שלה לצד בעלה ובנותיה ובמקום להסתכל אל העתיד המצפה להם - היא נשארה תקועה מאחור, בסדום ועמורה. כתוצאה מכך, היא הפכה לנציב מלח. מה הקשר בין חטאה לעונש שהיא קיבלה? הבא נזכור שמלח הוא סוג של גביש. ושגביש הוא סה"כ צורת ארגון של החומר - צורה מאוד מסודרת וללא כל תנועה או תזוזה פנימית. לכן הגביש מסמל את המוות, הקיפאון האולטימטיבי (הנרי אטלן - "בין הגביש לעשן").
מי שחי בעבר שלו במין לופ אינסופי של מה שהיה, כאילו מנגן לעצמו שוב ושוב את אותו התקליט הישן והשרוט - הופך לגביש ומפסיק לחיות. אין בו יותר תנועה, אנרגיה, חיות. העבר שלו אוכל אותו - עם הרבה מלח.
ישנן שיטות טיפוליות שלא מפסיקות לחפור בעבר, בילדות, בטראומות ההיסטוריה האישית של האדם. ייתכן והן מתאימות למקרים ספציפיים. כיום, הרבה שיטות מעדיפות להתייחס אל העבר באופן יותר נקודתי - כדי לדלות משם נתונים חשובים. אבל בלי לשכוח שמה שחשוב באמת, זה הריכוז דווקא בהווה ובעתיד, כדי ללמוד איך אפשר לחיות ולזרום היום ומחר, בלי לגבש את האישיות מסביב לגבישי מלח העבר.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות.