אני רואה בעיניי את שירת הלויים בבית המקדש אשר מביאה הרמוניה של קולות, מזמורים ונעימות. היופי בשירה זו הוא שכל אחד ואחד שמצטרף אליה, מעשיר את היצירה המוזיקלית, ההמונית הזאת, מונע ממנה להיות חד-גונית, הופך אותה לעשירה והרמונית.
בשבילי בית המקדש נותן מקום ושייכות לכל שבט, לכל קהילה, לכל אחד. בית המקדש מסמל אחדות אשר תורמת ומחזקת את לכידותו של עם ישראל והופכת אותו ליחידה אחת, יחידה שיחסי הגומלין בין מרכיביה, בונים ומפרים אחד את השני. אותה אחדות, יכולה להיות מושגת רק אם כל אחד ירגיש שהוא מביא עמו משהו, שהוא תורם משהו ייחודי משלו. כל אחד מאתנו צריך לראות ולחוש כיצד הוא, ומה שהוא מביא, מתחברים ומשתלבים בפסיפס של כלל התרומות של כל שבט וקהילה מישראל.
בית המקדש שכולו אחדות דוחה תחושות זרות וניכור, ומונע היווצרותן של התחושות הללו; הוא מציב "קול המון" כ"קול שדי", שאינו מתורגם לפילוג ומחלוקת אלא לאחדות.
בית המקדש מסמל בשבילי עלייה והתרוממות; התרוממות מעל אינטרס צר, מעל אינטרס שמטפח אנוכיות- אלא רואה את הצרכים והאינטרסים של הכלל ומצליח למזג בניהם. מקום שכולם נושאים אליו את עיניהם לתפילה, ושם התפילות מתמזגות לתפילה אחת גדולה שבאה מכל העם יחד.
בית המקדש הוא רעיון של שילוב ומיזוג בין כל חלקי העם, אשר מביא לכדי התרוממות רוח כללית ומתוך כך להתרוממות רוח של כל אחד ואחד.
ד"ר שמעון אוחיון הוא חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו, יו"ר השדולה לקידום ההוראה ומעמד המורה בישראל, השדולה למאבק באנטישמיות ושדולות נוספות