בדיונים המתקיימים על נושא השוויון בנטל, עולה מן הכיוון החרדי שוב ושוב הקריאה שלא לפגוע ב"עולם התורה". הטענה, ש"עולם התורה" משמעו עולמם של בתי המדרש החרדיים מחלחלת למרבה הצער גם אצל כמה רבנים בציונות הדתית, הטוענים שאמנם יש לפעול לגיוסם של אלו שאינם לומדים ברצינות, אולם אכן אין כוונה לפגוע ב"עולם התורה", על ידי גיוסם של תלמידי הישיבות הרציניים לצבא.
ייאמר מיד: השאלה המעשית של שיתופם של תלמידי הישיבות בשירות הצבאי היא מורכבת למדיי, ולכול ברור שלא ניתן לפעול בכפייה ובאופן חד-צדדי. יחד עם זאת, הציונות הדתית צריכה לפעול בתחום לא מתוך תחושת נחיתות כלפי הדרך החרדית, אלא מתוך הפנמה אמתית שעולם התורה השלם והמלא הוא עולם הישיבות הציוניות. שלוש מעלות יש לישיבות הציוניות על פני אלו החרדיות:
ראשית, תלמידי הישיבות הציוניות נוטלים חלק במצוות עשה של "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם מלכים פ"ה ה"א), מצווה שהכול מחויבים בה, "אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (רמב"ם שם פ"ז ה"ד). אין זו רק חובה הלכתית, אלא גם יסוד מוסרי ראשון במעלה, שמי לנו גדול ממשה רבנו שניסח אותו בבהירות רבה - "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". אני מביט סביבי בבית המדרש ואני רואה תלמידי חכמים, היושבים שנים רבות, עמלים וגדלים בתורה, שאינם נופלים במאום מבני גילם בבתי המדרש החרדים. אני מהרהר בראשי הישיבות הרבים שיצאו מבית מדרשנו, מנהריה שבצפון ועד ירוחם שבדרום, והמסקנה ברורה: ניתן להגיע לגדלות בתורה - בלא לשאת בנטל המוסרי העצום של השארת מסירות הנפש למען הגנת העם לאחרים.
שנית, עולם הישיבות הציוניות לומד את התורה בשלמותה. הוא שותף לעולם החרדי במרכזיותו של לימוד התורה שבעל פה על כל רבדיה, אולם הוא חלוק עליו בהתעלמותו של העולם החרדי מחלקים חשובים אחרים של התורה - מן התנ"ך ועד ספרי היסוד של ההגות והמחשבה. בעולם הציוני מבינים שהרמב"ם כתב לא רק את משנה תורה, אלא גם את מורה הנבוכים, שהרשב"ם כתב לא רק פירוש מעמיק לבבא בתרא אלא גם פירוש מופלא לתורה, ושהגר"א כתב לא רק חידושים על השלחן-ערוך, אלא גם פירושים לאגדות חז"ל על דרך הקבלה. הצורך בעולם מחשבתי מעמיק נוצר בין היתר בעקבות החיים יחד עם הציבור החילוני, בצבא במיוחד, וכך נוצרה המציאות שבה קיים פער גדול בין יכולותיו של תלמיד חכם ציוני לבין אלו של החרדי להתמודד עם שאלות מחשבתיות ולהכיר מקורות יסוד בהגות היהודית לדורותיה.
ולבסוף, עולם הישיבות הציוני מחנך את תלמידיו, גם אלו שישקעו לתקופה ארוכה בלימוד תורה, לצאת לעבודה - בלימוד תורה ובחינוך, כמו גם במקצועות ערכיים נוספים: מדע, רפואה, עבודה סוציאלית ועוד. לומדי התורה בעולם הציוני אינם מתעלמים מדברי המשנה: "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות פ"ב מ"ב), ושמים לנגד עיניהם את אזהרתו של הרמב"ם: "כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם ובזה את התורה וכבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה" (הל' תלמוד תורה פ"ג ה"י). לעומת זאת, חוסר הנשיאה בעול השירות הצבאי הביאה חלקים רחבים בציבור החרדי להתפרנס מן הציבור ולא להשתלב בעולם המעשה.
את הדיונים עם הציבור החרדי יש אפוא לעשות מתוך כבוד ובדרכי נועם, אך גם מתוך אמונה בצדקת הדרך. גיוסם של תלמידי הישיבות החרדיות יכול בהחלט לתרום לציבור החרדי להגיע למציאות שגם בבתי המדרש שלהם יקום עולם תורה שלם, מוסרי ומעמיק.