כמי שמחד גדל בקרב הציבור החרדי, והינו בוגר ישיבות חרדיות, ומאידך מנהל תלמוד תורה ”שער השמיים“ ביישוב בית אל של ציבור הציונות הדתית - אני מוצא את עצמי כתובת לטענות מצד כל ציבור על משנהו.
בימי ממשלת שרון-שינוי כאשר המפד"ל הצטרפה אל הממשלה והשאירה את המפלגות החרדיות בחוץ. היייתי כתובת לאנשים מהציבור החרדי ששאלו אותי: "מדוע הציונות הדתית זנחה אותנו? האם לא הגיע הזמן שנאחד כוחות מול הכח האנטי-דתי המאיים על זהותה של המדינה?".
לא ארכו הימים ואותה ממשלה הייתה לממשלת התנתקות ופינוי, והיא ביצעה תוכנית גירוש נפשעת מעזה וצפון השומרון. באותם ימים עמד הציבור הדתי-לאומי לבדו במערכה כאשר החרדים עמדו מנגד ולא היו שותפים למאבק. המנהיגות עמדה מנגד ואף זכור לרעה מאמר חסר רגישות שפורסם באחד העיתונים החרדים.
באותם ימים פנו אלי לא מעטים מקרב הציונות הדתית שתמהו ושאלו: "מדוע החרדים נטשו אותנו, מדוע אינם שותפים במאבק שלנו להציל קהילה מפוארת ושומרת תורה ומצוות כפי שהייתה קהילת גוש קטיף? האם לא הגיע הזמן שנאחד כוחות מול הכח האנטי-דתי המאיים על זהותה של המדינה?".
ואכן: האין שמירת תורה ומצוות בסיס משותף דיו כדי לחוש שאנו ניצבים בפני אתגרים משותפים המחייבים עבודה משותפת? אך מעניין הוא שהטיעון היה תמיד אותו טיעון אך הוא תמיד הגיע מהצד של הנפגע התורן באותה העת.
כיום אנו עומדים מול סוגיית גיוס בני ישיבות, עומד בפנינו אתגר לגבש פתרון לעיצוב הסדרת מעמד בני הישיבות. כל הסדרה כזו אינה נוגעת רק לבני הישיבות החרדיות כי אם גם לישיבות ציוניות כולל ישיבות ההסדר, וכפי שהתבטא בנושא הרה"ג רבי יעקב שפירא ראש ישיבת מרכז הרב, אשר אמר כי בנושא הזה עולם התורה חד הוא.
אני סבור שזו הזדמנות בלתי חוזרת לאחד כוחות, לא בהקשר הפוליטי, אלא כאיחוד ודיאלוג אמיתי. המפגשים בין רבנים ציוניים לחרדים מהווה הזדמנות ליצירת מציאות חדשה של עבודה משותפת מול אתגרים משותפים.
בתפקידי אני רואה עד כמה המשותף רב מההבדל והפירוד נועד לשרת גורמים שנהנים מכך כאשר האיש הקטן הדתי והחרדי. משלם את המחיר בנושאים כמו חינוך, תעסוקה, שמירת שבת ועוד שעבודה משותפת וודאי הייתה תורמת לה יותר.
יהיו שיאמרו שההבדלים תהומיים גם אם ישנם החברה החרדית והחברה הדתית לאומת בנויה מקבוצות רבות וגוונים שונים אין סיבה שמה שמחבר כל קבוצה עם קבוצה אחרת לא יתקיים היום בין החברה החרדית לחברה הדתית לאומית בנושאים שיקרים ללב שני הציבורים
מעבר לתפקידי כמנהל תלמוד תורה אני חבר בתנועת 'טוב'- תנועה חרדית חברתית המייצגת את ציבור החרדים העובדים. לתנועה כבר נציגות מונציפאלית בערים חרדיות. חברי התנועה ותומכיה מראים שהמציאות הולכת ומשתנה בקרב הציבור החרדי, יותר ויותר חרדים משתלבים בשוק העבודה ובשירות הצבאי, ומול ציבור זה ניצבים אתגרים השותפים לגמרי לאתגרי הציבור הדתי לאומי. מאידך גם בציבור הדתי לאומי חלים שינוים כאשר הולכים ומתרבים אלה הרואים זאת כאידיאל להמית עצמם באוהלה של תורה ונקודת הממשק בין הקהלים השונים לכאורה רק מתרבים והולכים.
והיה וננצל הזדמנות זו לאחד כוחות ולעבוד בתיאום והתאמה נגלה שנצליח כך הרבה יותר, במה שבאמת חשוב לכולנו: חיזוקה של היהדות בישראל.
הכותב הינו נציג חבר עיריה ויו"ר ועדת החינוך בביתר מטעם תנועת "טוב" ומנהל חינוכי של תלמוד תורה ”שער השמים“ בבית אל.