הרגעים הקדושים של כל נדרי

נוסח תפילת "כל נדרי" (נוסח אשכנז):
כָּל נִדְרֵי. וֶאֱסָרֵי. וּשְׁבוּעֵי. וַחֲרָמֵי. וְקוֹנָמֵי. וְקִנּוּסֵי. וְכִנּוּיֵי. דְּאִנְדַּרְנָא. וּדְאִשְׁתַּבַּעְנָא. וּדְאַחֲרִימְנָא. וּדְאָסַרְנָא עַל נַפְשָׁתָנָא: מִיּוֹם כִּפּוּרִים זֶה. עַד יוֹם כִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה. בְּכֻלְּהוֹן אִיחֲרַטְנָא בְהוֹן. כֻּלְּהוֹן יְהוֹן שָׁרָן. שְׁבִיקִין. שְׁבִיתִין. בְּטֵלִין וּמְבֻטָּלִין. לָא שְׁרִירִין וְלָא קַיָּמִין: נִדְרָנָא לָא נִדְרֵי. וֶאֱסָרָנָא לָא אֱסָרֵי. וּשְׁבוּעָתָנָא לָא שְׁבוּעוֹת:

בבואנו לעמוד על משמעות "כל נדרי" עולות מספר שאלות:
א. אם עשינו התרת נדרים לפני יום כיפור, מדוע יש לומר גם את "כל נדרי"?
ב. מדוע יום הכיפורים היום הקדוש בשנה פותח בקטע זה?
ג. מדוע אנו צריכים להתיר נדרים חיוביים, הרי נדר מונע מאתנו לעבור עבירות מסוימות, או אמור לחייב אותנו משהו חיובי?
ד. מדוע מביאים את ספרי התורה לבמה בזמן אמירת "כל נדרי"?
ה. מדוע מזכירים את הפסוק "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה"?

מעבר להתרת נדרים
נראה שבאמירת "כל נדרי" יש רובד נוסף שלא קיים בהתרת נדרים רגילה. בתקופת הגאונים הייתה מחלוקת גדולה אם לומר את נוסח "כל נדרי" או שהוא לא מועיל להתרת הנדרים, כפי שכתבו מספר גאונים[1]: "שלחו ממתיבתא הקדושה שמנהג שטות הוא ואסור לעשות כן, והסומך עליו עובר בבל יחל". אך מאידך אנו רואים שאמירת כל נדרי התפשטה בכל קהילות ישראל. ואם כן נראה שיש בה רובד נוסף באמירת "כל נדרי" על פני התרת נדרים פשוטה שנוהגים לעשותה בנפרד.

כיום חופתו
יום הכיפורים מופיע במשנה (תענית פרק ד משנה ח) כיום של שידוכים בין בחורי ישראל לבחורות ישראל:
"אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות: "בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך"..."

ניתן להסביר על דרך הפנימיות, יום כיפורים הוא יום של התפייסות, יום של חיבור ואהבה בין ה' יתברך לעם ישראל. יום כיפור הוא יום חתונתם של ה' יתברך עם השכינה (עם ישראל). ניתן לדמות את השלב של "כל נדרי" כשלב הכניסה לחופה, שבו מתירים את כל ההתחייבויות השונות, וכפי שכותבת המשנה במסכת נדרים (פ"י מ"ד):
"דרך תלמידי חכמים, עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו, אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין; וכן הבעל, עד שלא תכנס לרשותו, אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין, שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר."

לפני הכניסה לחופה, לפני שנכנסים לחיי זוגיות, אנו רוצים להתנקות, רוצים להתחיל מחדש. ולכן אנו מאפסים את המונה, מסירים את כל הנדרים, כל ההתחייבויות הקודמות. כי משהו חדש מתחיל, אנו רוצים להיכנס לחתונה ללא כל התחייבויות מיותרות.

כאדם לפני מיתתו
אמירת כל נדרי מזכירה לנו את הטקס הקטן שנהוג לערוך בחלק מההלוויות. רגע לפני שכל ניגשים לטוריות ומתחילים לכסות את הבור, עומד נציג "חברה קדישא" ומודיע לנפטר שהוא פוטר אותו מכל הבטחה או התחייבות. מכל חברות באיזה וועדה או מועדון. נותנים לו את האפשרות לקראת חיי העולם הבא להתנקות מכל התחייבות שהיא. מנקים אותו מכל שיעבוד חיצוני. גם כשאנו לבושים בבגדי לבן (קיטל) יש בכך רמז ליום המיתה, כפי שכתב הרמ"א (או"ח סי' תרי סע' ד): "נוהגין ללבוש הקיטל שהוא לבן ונקי, גם הוא בגד מתים ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר".

אם נתבונן מעט בחיינו נשים לב שככל שעובר הזמן יש לנו יותר מחויבויות; מחויבויות משפחתיות, מחויבויות קהילתיות, מחויבויות כלפי העבודה, מחויבויות כלפי חברים ועוד ועוד.
לפעמים כשמתבוננים באיזה בחור ישיבה בן 19 שלומד 14 שעות ביום תורה. אחרי שיחה קלה אתו מתברר שאין לו דוא"ל, אין לו חשבון בנק, את הפלאפון הוא מדליק בערב כדי לדרוש בשלומו הוריו, ואין לו כל טרדה, פשוט יושב ולומד תורה. אני מתמלא קנאה. כמה הוא משוחרר מכל המחויבויות השונות שאנו משועבדים להם, כמה הוא פנוי לדברים החשובים באמת.
אנחנו כל כך משועבדים, כל כך מחויבים לאלפי דברים. כל הזמן צריכים להיות זמינים, להיות מעודכנים, להגיב לכל מקרה, לענות לכל שיחה, ואין לנו פנאי. גם כשאנו יוצאים לחופש מעטים מאתנו זוכים באמת ליכולת להרגיע את נפשם. כמה אנשים רוצים נחת, רוצים רוגע, רוצים לא להיות משועבדים, אבל לא מסוגלים.

בזמן אמירת "כל נדרי" אנו משתחררים מכל המחויבויות מכל ההבטחות, מכל אלפי כרטיסי המועדונים שיש לנו בארנק, מכל ההלוואות, מכל הנכסים. רק כשאנו נקיים מכל המחויבויות אנו אומרים לקב"ה, כעת אנו פנויים להקשיב לך, להיות אתך, להיכנס אתך לחופה, לעמוד לפניך בדין כנקיים מכל עול חיצוני.

"מתירים להתפלל עם העבריינים"
באמירת כל נדרי אנו לא רק משתחררים מהתחייבויות קודמות אלא גם מסטיגמות חיצוניות. מסירים את כל המחלוקות השונות. את כל הקטלוגים שקטלגנו את הדוסים ואת הלייטים. את הפלג הזה ואת הזרם הזה. אנו מתפללים עם כולם יחד מתוך אחדות ואהבה "כולנו כאחד באור פניך". רק כך ניתן להתחיל את תהליך הכפרה, כשנוגעים בנקודת האמת.

הוצאת ספרי התורה
בשעת כל נדרי אנו מוצאים את ספר התורה. טעמים שונים ניתנו בקרב גדולי ישראל להבאת ספרי התורה לאמירת כל נדרי. יש שכתבו שבנשיקת ספר התורה מתקנים את עוון הנדרים, ויש שהסבירו זאת על דרך הפנימיות. אולי ניתן להוסיף שבהוצאת ספרי יש בה שתי בחינות:

א. התמקדות - אחרי שהסרנו מליבנו את כל המחויבויות השונות, נקינו את עצמנו מכל השעבודים החיצוניים, אנו מראים ל-ה' שליבנו כעת פנוי רק לתורתו. מבקשים אנו להיות משועבדים רק אליו. אנו מחבקים את התורה ונושקים אותה, כי הברית החדשה שלנו היא רק עם ה' ועם תורתו, ולא עם כל המחויבויות השונות שסביבו.

ב. שבועה - כשאדם רוצה להישבע מכל ליבו הוא מחזיק בדבר היקר לו מכל. כפי שמסופר על בשבועתו של אברהם אבינו (בראשית כד, ב): "שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי". ואומר על כך רש"י: "תחת ירכי - לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה". אף אנו לוקחים את ספר התורה, ובשעת התרת הנדרים והשבעות, אנו מסירים את כל השבועות, ומחילים שבועה חדשה לעולם, שבועה לעשות רק את רצונו.

יום קבלת לוחות הברית
שתי הבחינות הללו באות ליד ביטוי במה שמופיע במדרש במספר מקומות. שביום כיפורים קבלנו את הלוחות השניים (עיין איכה רבה פתיחתא לג): "יום כיפורים יום סליחה וכפרה לישראל, יום שנתנו בו לוחות אחרונות". כשאנו מוציאים את ספר התורה באמירת "כל נדרי" אנו מעידים ברצון שלנו לקבל עלינו את עול התורה, ומבטלים את כל המחויבויות השונות שלנו. אנו אוחזים בתורה ומנשקים אותה, וממשכים את דרכו של משה רבנו, שלא וויתר על התורה, והתחנן לקבלה בכל מחיר.

"אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה"
באמירת "כל נדרי" אנו נוהגים לומר את הפסוק (תהלים פרק צז, יא): "אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה". ניתן להסביר את הפסוק במספר מובנים.
אולי ניתן לומר שאנו אומרים ל-ה' כך: לצדיקים הבטחת שיהיה "אור" הם יזכו לעתיד לבוא לאור הגנוז, ובינתיים אורם זרוע ועדיין לא התגלה. אך לישרי לב יש כעת שמחה. אנו באמירת "כל נדרי" מישרים את ליבנו אליך. מסירים מלבנו העמוס את כל הטרדות השונות ומתפנים לעמוד מול ה'. וזוהי השמחה הגדולה ביותר. ליישר את הלב.

וכן כתוב במדרש (הובא בים של שלמה גיטין פ"ד אות לא, סעיף ע[2]):
"אמרינן במדרש: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צ"ז, י"א) זה הפסוק נאמר על ר' עקיבה, דאסופי תיבות דהאי קרא רמוז ר"ע".

ר' עקיבא הוא סמל של האדם שמסוגל להתנתק. מסוגל לעזוב 40 שנה של חיי רועה צאן ולגלות את האור שזרוע בתוכו. ליישר את ליבו ולהתחיל חיים חדשים. היכולת להסיר את כל החיצוניות שבו, לנקות את כל המעשים החיצוניים ולגלות את פנימיות, זה ר' עקיבא.

ניתן להוסיף שר' עקיבא הוא נחשב מוסר התורה שבעל פה (כל התושב"ע עוברת דרכו). ב"כל נדרי" אנו אוחזים בתורה שבכתב מזכירים את ר' עקיבא (מוסר התושב"ע), ומבטלים את כל החיצוניות שבנו כדי להצהיר כוונות לקראת היום הגדול.

סיכום
נישא תפילה לה' שבעת כניסתנו ליום הקדוש, בשעת אמירת "כל נדרי":
נסיר מנפשנו את כל השעבודים החיצוניים,
נשתחרר מכל הסטיגמות השונות,
נמצא את הנקודות הפנימיות שבתוכנו,
נתאחד יחד כולנו,
נשבע אמונים לבורא עולם ותורתו,
ניישר את ליבנו להתפנות אל ה',
נבקש להיכנס תחת חופתו של ה',
ונתפלל ש' הטוב יקבלנו בתשובה ובאהבה גדולה אליו.