"וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם", באר רש"י- "בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם". לכלל ישראל יש מצפן הקובע מתי ילכו, מתי יחנו, ולאן מועדות פניהם. מיהו אותו מצפן? זוהי שכינת ד', עמוד הענן של תורתנו. רק היא קובעת לאן נלך ולאילו ערכים נישמע.
אנו נמצאים בימים בהם ישנה מחלוקת על הכיוון של כלל ישראל. יש תנועות חדשות הטוענות שעלינו להחליף את עמוד הענן שלנו בלפיד של נאורות ליברלית. הן מבקשות להתקדם להסדר מדיני הכולל עקירת ישובים, וגם לשנות את אופיה היהודי של המדינה ומוסדותיה. הן טוענות שיש עתיד חדש לישראל. יש עתיד חילוני יותר, פלורליסטי יותר, וותרני יותר על חלקי המולדת, עתיד שאינו נטוע בתורת ד' אלא במוסר האנושי לבדו. התורה אמנם קיימת בעולמם אך כפולקלור בלתי מחייב, היא אינה מקור הסמכות אלא תפאורה צדדית המעוצבת לפי המציאות, ולא מנהיגה אותה. לפיד של עתיד ללא קודש נישא בפנינו, לפיד אשר לוקח מהמסורת רק את מה שמסתדר עם ערכיו הליברליים.
ומתוך מבט פופולרי ונח זה, שנאה גדולה מסתובבת בחוצות, אשר שיאה בדרישה האחרונה לנקות את החרדים מן הפוליטיקה השלטונית. שנאה זו כלפי העולם החרדי, יסודה בחוסר היכרות ובגזענות יהודית נסתרת כלפי השונה, ובייחוד כלפי מי שנראה כמו סבא רבא שלנו מהגלות. הישראלי החדש שונא בסתר ליבו את סבו המעוטר בזקן ופאות ודובר אידיש. אמנם פשוט וברור שיש גם טיעונים ביקורתיים עניינים ונכונים כלפי העולם החרדי. אולם טיעונים לחוד ושנאה לחוד. לו היה כאן דיון ענייני עם העולם החרדי, בקצב הנכון ובמקום הנכון, היה ערך אמיתי בויכוח עימם. אך עתה שהויכוח רווי שנאה והדרה, אין ספק שלא הצבא מעניין את בעלי הלפיד הליברלי אלא חינוך מחדש של החברה הישראלית, ותחילת החינוך הוא במאבק בחרדים ובחייהם באיצטלה של שוויון בנטל.
לכשעצמי, אינני משתתף בפסטיבל השנאה. אני פשוט אוהב חרדים. ליטאים, חסידים, ספרדים, ילדים ומבוגרים, בעלי בתים ותלמידי חכמים. אני אוהב את החסד שלהם, אני אוהב את הניגונים שלהם, אני אוהב את יראת השמים שלהם, אני אוהב את עמל התורה שלהם, אני אוהב את הצניעות הכלכלית בה הם חיים, אני אוהב את האידישקייט שלהם.
החרדים הם אחים שלי, לא פחות מאשר העולם החילוני. איתם יש לי שפה משותפת של גמרא והלכה, איתם יש עתיד אמיתי לכלל ישראל האחוז בתורה ובמצוות. בעוד אחי החילוני רואה בחייו מסע של חיי העולם הזה, אחי החרדי רואה בחייו מקום של קידוש ד' לקראת עולם אלוקי יותר העתיד לבוא. על כן, אם את אחי החילוני אני אוהב ב"ה אהבת נפש למרות מעשיו נגד רצון ד', ק"ו שיש לחוש אהבה מכופלת כלפי אחי החרדי אשר שותף עימי במסע הגדול למען דבר ד'. המכנה המשותף שלנו עם החרדים הוא עמוק ויסודי - "בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק נָתַן לָמוֹ". זהו שמנו האלוקי, זוהי מהותנו המשותפת, נשיאת שם ד' בעולם, ובראשנו עמוד הענן- חוקי התורה הקדושה. את עמוד הענן הזה לא נחליף בלפיד גדול ככל שיהיה, מושך ככל שיהיה, פופולארי ככל שיהיה.
אמת, יש לנו אי הסכמות משמעותיות עם החרדים. בנושא היחס למדינה כיסוד כסא ד' בעולם, בנושא היחס לאתגרי הדור החדש, בנושא היחס לארץ ישראל, בנושא לימוד אמונה בישיבות, בנושא החיבור לכלל ישראל, בנושא השירות הצבאי ועוד. אי הסכמות אלו אינן מטושטשות בשל אהבתי לאחי החרדי. אדרבה, דוקא בשל אהבתנו אני חש בנוח לחלוק עליו בחריפות ולהאמין ביכולתו לעכל בעתיד את דברי ולהשתלם מהם בקצב איטי, וגם אני משתלם מביקורתו הנכונה עלי כציוני דתי. אולם ביקורת אין משמעה שנאה. מחלוקת היא מקום לפריון ולהקשבה ולא מקום של חרם ודה-לגיטימציה בידי שונאי התורה.
עלינו להכריז כלפי שמיא וכלפי ארעא- החרדים אינם האוייב, החרדים אינם שורש כל הרע בעולם. אי גיוסם לצה"ל אינו דבר מחריד ומזעזע אלא דבר הטעון תיקון בנחת ובקצב נכון כפי שאכן קורה מאז הקמת הנח"ל החרדי. הצבא אינו מתמוטט ללא חרדים, והמשק הישראלי אינו קורס רק בשל קיומם של כויללים עם אברכים עניים. כאמור יש לנו מחלוקת איתם בזה, אך המחלוקת היא עניינית ואסור שתהיה מלווה בשנאה, כפי שקורה עכשיו. האוירה הנוכחית בציבור היא של שנאה ותיוג אות קין על מצחי החרדים, ילדיהם ונשותיהם, תורתם ולבושם. וכאן אנו נדרשים כאחים לדרך לחבק אותם ולחזק אותם, לתת להם כתף מול השנאה, לצד המחלוקת שלנו עימם. אל לנו להצטרף לנושאי לפיד ציד המכשפות הנוכחי, הקב"ה מביט בנו ובוחן אותנו כציבור ציוני דתי האם נדע לאהוב את אוהביו אם לאו.
יש שיאמרו, איננו שונאים חרדים. אנו רק כורתים ברית פוליטית מאולצת, כדי להיות בקואליציה וכדומה. יתכן שכך הדבר, אולם עלינו לזכור ולהזכיר השכם והערב לעצמינו ולחברה הישראלית כולה- אילוצי פוליטיקה הם פוליטיקה בלבד. אך בעולם האמיתי, ברית עמוקה וכנה לנו עם החברה החרדית היקרה והאהובה. עימה יש לנו עתיד, בעמוד ענן ידבר ד' אליהם ואלינו. מי שמוכר את אחיו החרדים עתה ישלם על כך כפליים בעתיד ההפכפך, לא באינטרסים אלא בערכיו הבסיסיים. אם לא נדע לאהוב בעת צרת אחינו, לא יאהבו אותנו בעת צרתנו.
בשעת האמת נהיה לצידכם אחינו החרדים, נדאג לכם ונגן עליכם ועל ערכינו המשותפים.
אסור לנו בציונות הדתית להכריז מלחמה על אחינו החרדים, או לנסות לגייס בכח את עולם התורה שלהם או לדבר כלפיהם בהתנשאות של שחץ כפי שמבקשים שונאיהם הדורשים עתיד ללא חרדים. אל לנו להצטרף באמת לשונאי התורה הללו.
עלינו להיות ענווים, ישרים, אוהבים, ובעיקר חכמים. לא תשנא את אחיך החרדי בלבבך!