בימים אלו, נמצאת הציונות הדתית בעשייה ברוכה להרבות ולהגדיל גרעינים תורניים בכל עיר וקהילה בישראל, עם זאת חשוב לשים לב שלעיתים, פעילותם של הגרעינים התורניים עלולה להוביל לתהליך הפוך ובמקום להביא להתפתחות תורנית היא גורמת להקפאה ולהישארות במקום.
אנסה להדגים מסיפור אישי בבית הכנסת בו אני מתפלל. אט אט התקבצו להן משפחות ויחד יצרו מניין חדש. אחד לקח על עצמו לדאוג לבעלי הקריאה, אחד דאג לפתיחת דלתות ביה"כ, אחת לאירועי תרבות, אחד לקידושים ואני התנדבתי להיות אחראי על דברי התורה הנאמרים בכל שבת בבוקר לפני תפילת מוסף. מצאתי עצמי מתחנן בפני חברי המניין. כל אחד ותירוצו בידו: אין לי זמן להכין, אני עולה חדש, נולד לי בן, ובעיקר משפטים בסגנון: "קטונתי" - יש פה תלמידי חכמים אחרים".
תורנות דברי התורה ממש לא עבדה. לא מצאנו מתנדבים ובשבתות שכבר מישהו הסכים היו ביטולים של הרגע האחרון או סתם דברי תורה משמימים. היו שהציעו לבטל את מנהג דבר התורה, או לחלופין, להביא דובר קבוע מבחוץ. השינוי החל לאחר שהחלטנו יחד עם הגבאים לנסות להמריץ את חברי הקהילה: הגדרנו קבל עם וקהילה כי כל חבר בתוכנו מסוגל לדבר: לא משנה מה רמת בקיאותו וכושר דיבורו, העיקר שכל אחד ייקח על עצמו לדבר אחת למספר חודשים. מצידנו, הדגשנו, שאפשר למחזר דרשת בר מצווה וגם לקרוא מתוך דף או להביא רעיון משומש מדפי פרשת השבוע וכך היה! משבת לשבת היו יותר ויותר אנשים שהתנדבו לדבר. מחסום ה"קטונתי" נשבר. כל בני הקהילה נרתמו לעניין ולא הוחמצה אף שבת. תלמידי חכמים יחד בעלי בתים, בוגרי הסדר ובוגרי מקיפים, כל אחד בתורו. אחד אף נתן את דרשתו בשפה האנגלית. לכל אחד יש חלק אקטיבי באחריות להארת התורה.
סיפור זה בא בכדי להמחיש את יתרונם הגדול של הגרעינים התורניים אך גם את נקודת תורפתם. ישנם גרעינים שבאים בכדי להצמיח: הם יעזרו לבנות בדרכים שונות, ערבי לימוד ושיעורים שמעבירים בני ובנות הקהילה בעצמם. גישתם תהיה: יש שבעים פנים לתורה, רמות שונות וסגנונות שונים .דלתות בית המדרש של הקהילה פתוחות לכל.
לצערי, לא בכל מקום מתנהלים כך. ישנם מקומות אשר בהם דווקא הגרעין הוא זה שחוסם או בולם. במקרה הטוב, זה יבוא מתוך אידיאולוגיה- "התורה ניתנה למשה ומסרה לנו!" , או: "אם למדת במדרשה/ישיבה אחרת זה קצת רחוק מ"פנימיות התורה שרק אנ"ש מסוגלים להבינה". זאת מבלי לדבר על יוזמות קהילתיות כמו קריאת מגילה לנשים ע"י נשים, שיעור שאישה תעביר בפני קהל מעורב ועוד. אנשים מהגרעין יהיו לעיתים הראשונים לייבש או להזכיר לשאר בני הקהילה שדעתם אינה נוחה מיוזמות שכאלה. במקרה הפחות טוב, הגרעין ימנע יוזמות חדשות או" ייבש" את הקודמות מסיבות ארגוניות וניהוליות טבעיות. בדרך העולם ולפי מדיניות המימון, כל גרעין צריך להצדיק את עצמו.
פעילותו חייבת להראות לצבור ואין כמו הדרשה לפני מוסף בכדי לעשות כן. ואיזה חבר קהילה יתנדב לומר דבר תורה כשלידו עומדים אברכים מלומדים? ומדוע שמישהי ייקח על עצמו להעביר שיעור לילדים בשעה שיש "רב גן" שזה מקצועו ?וכך, אט, אט, דווקא הגרעין הוא זה אשר מגביל את החברים והופך אותם מפעילים ומאחראים לפעילות תורנית, לשומעים בלבד. נכון שלעיתים, לא צמח דבר לפני שהגרעין היה, אך כעת, משהוא בא, גם אין סיכוי שיצמח.
גרעין טוב הוא זה שיודע לתת מקום. זה שיודע להצמיח!
שמואל שטח, מנכ"ל נאמני תורה ועבודה.