פניה שגרתית מעין זו היא יומיומית במכון. 6 חודשים בזמננו, הם כמו 6 שנים בעבר. הסביבה והתקשורת המפותחת, ובעיקר הרגלי הזמינות המרביים בני זמננו, אינם מותירים סבלנות, וזוגות רבים מבקשים להתחיל בטיפולים "כאן ועכשיו".
להלן רשימת הנחיות ועצות שישמשו "עשרת הדיברות" לזוג צעיר במצב דומה:
1. בני זוג המרגישים מועקה או דאגה המכרסמת בליבם, מוזמנים לפנות למכון ולשוחח עם אחד הרבנים המשיבים. "דאגה בלב איש ישחנה" [משלי, י"ב]. התפקיד שלנו אינו רק לייעץ "תכל'ס" אלא בעיקר לחזק להסביר ללוות ולהרגיע. בשיחה זו תיבחן באופן אמיתי הצדקה מיידית להתערבות רפואית.
2. מבחינה רפואית, כל עוד לא עברה שנה או קרוב לכך, אין הדבר נחשב עילה לבירור או ביצוע בדיקות. זאת למעט נישואין בגיל מבוגר יחסית או בעיה ידועה וצפויה. במצב רגיל, אין סיבה לחיפזון. לפעמים הסבלנות משתלמת!
3. "אם הכל בסדר, מדוע אין עדיין הריון?" - באמת התמיהה הפוכה: איך יש הריון? כיצד הפלא האלוקי הזה, בו נוצרת בריאה חדשה, קורה בקלות שכזאת? ובכן, לא תמיד העסק המופלא הזה מתרחש מיידית כדבר המובן מאליו.
4. "למה לא נתחיל כבר לבדוק, לשם מה להפסיד זמן?" - כאשר מתחיל בירור פוריות, יודעים מהיכן מתחילים אך לא איפה מסיימים. ואם יתברר שיש בעיה והיא בצד אחד, האם בסיס הקן כבר חזק דיו וחסין ממשברים זוגיים...?
5. כשם שאין להיחפז, כך אין להתבטל. אם עוברת שנה ולא קורה דבר, יש מקום להתחיל בבירור [לאחר התייעצות עם רב] - "לא צריך רופאים, אם הקב"ה ירצה, ההיריון יבוא גם בלעדיהם, ואם חלילה לא - מה יועילו הרופאים??" זו גישה גאוותנית מאד. האומנם אתה בטוח שדרגתכם כה גבוהה שמגיע לכם סיעתא דשמיא שלא כדרך הטבע?
6. כאשר מגיעים לרופא/ה, אל תשלח את אשתך לבד. בואו יחד! הפוריות אינה עניינה האישי... ואין הכוונה רק ל"ביחד" מן השפה ולחוץ. ביחד ממש, כחטיבה אחת!
7. להתמקד במסלול מסויים [שהומלץ ע"י המכון] בד"כ בבירור הראשוני אין צורך בריבוי יעוצים. לא לירות לכל הכיוונים ולהתבלבל ללא סיבה.
8. כאשר מתחילים בבירור הרפואי, פותחים בצד הנשי: ביוץ, וסת, הורמונאלי וכו'. מדובר בבדיקות פשוטות שאינן כרוכות בהיתר הלכתי.
9. בשלב בו מתבקשת בדיקת הבעל במעבדה, יש לקבל לכך היתר הלכתי. ההיתר ינתן ע"פ מדרג שנבנה ע"פ גדולי הפוסקים שנכתבו בשו"ת ובפסיקה בע"פ, וכאמור כל מקרה לגופו, ויש להתייעץ אישית עם רב פוסק.
10. תפילה לפני, אחרי, וכל שאפשר... זה מה שהקב"ה בעיקר מבקש. כך גילה אליהו ל"תנא דבי אליהו": "מפני מה בעלי בתים של ישראל שחמודין הם נעצרים על הבנים מהיות להן? אמרתי לו, - מפני שהקב"ה אוהבן אהבה גמורה ושמח בהן ומצרפן, כדי שירבו רחמים לפניו"... [תנב"א,י"ח,נ"ג].
לא לשכוח שלא אנו מנהלים את העולם. בידנו ההשתדלות המעשית והאמונית, השאר-בידי שמים...!
|פנימה|