בשיאו של הערב התקיים דיון משותף בו נכחו הרב יובל שרלו, ראש הישיבה המארחת, הרב חיים נבון, עמנואל שילה, עורך העיתון בשבע, והעיתונאי הותיק חיים זיסוביץ.
התנ"ך מלא בחשיפות של עוולות
הרב יובל שרלו פתח את הדברים באומרו כי ההלכה לא מכירה בזכות הציבור לדעת, אלא רק בחובת הציבור לדעת. לדעתו ישנו הבדל בין השניים, כאשר ההבדל העיקרי הוא סביב השאלה על איזה נושאים מותר לכתוב, אך לא פחות כיצד כותבים אודותיהם. כדוגמא הביא הרב שרלו את סיפרו של דודו טופז הזכה לסיקור נרחב בעיתונות "ידיעות אחרונות הקדיש 12 עמודים לדודו טופז ביום שהתאבד, וזה רק בגלל שזה מוכר, ומספק בידור להמונים. האשמה היא גם בעיתון וגם בנו כציבור שאנחנו מוכנים לצרוך כזה דבר".
בהתייחסו לקול למציאות המורכבת של העיתונאי הדתי העניק הרב שרלו חשיבות רבה לכיבוס הכביסה המלוכלכת של הציבור לאור השמש. "הכוח המרכזי שלנו הוא הצד הצודק ולא הצד הנבל. ישנה חובה הלכתית להשמיע את קולו של הנפגע, וחובה זו גוברת על חובה ההלכתית לשמור על כבודו של הפוגע. כל התנ"ך מלא בחשיפות של עוולות. החשיפה לאור השמש מטהרת ומאפשרת התמודדות." אמר.
צריך לעשות עבודה נוספת לחפץ חיים
ברקע של הערב הדהדה הדילמה סביב הפער בין הלכות לשון הרע המופיעות בספרו של "החפץ חיים" האוסרות באופן כמעט גורף את קיומה של מערכת עיתונות מהסוג המקובל כיום, לבין הצורך בעיתונות כחלק מהחיים במדינה דמוקרטית.
בסופו של הערב כאשר נשאל עמנואל שילה, עורך העיתון הדתי "בשבע", כיצד הוא שותף להוצאת עיתון שנוגד את ההלכה, הצהיר שילה כי גם הוא רואה עצמו מחויב להלכה ולחפץ חיים, אך עם זאת אמר "במדינה דמוקרטית בה נדרש הבוחר אחת לארבע שנים להצביע בקלפי, ההכרות שלו עם הדמויות וקורות חייהם הם חלק ממערכת היחסים בין שותף לשותפו. ככל שאדם נמצא יותר במוקד קבלת ההחלטות המידע לגביו חשוב יותר לציבור."
בהמשך הדברים ערער שילה על ההנחה כי יש ליישם את הלכות לשון הרע שכתב החפץ חיים ככתבם וכלשונם במערכות העיתונים. "הלכות לשון הרע בזיקתם למציאות המודרנית לא נחקרו מספיק. אינו דומה פסק של המשנה ברורה שנידון בראשונים ובאחרונים במשך דורות, לבין שדה שגם לפני החפץ חיים בקושי נחרשה. כרגע יש כן ספר אחד מרכזי וכרגע אין כן משהו אחר" אמר שילה ומיד הוסיף "אני חושב שצריך לעשות עבודה נוספת לחפץ חיים"
קריאה זו של שילה מצטרפת לקריאתו של הרב שרלו להקמתו של בית מדרש ציבורי לעיסוק בסוגיה. שכן לטענתם מורכבות החיים, והמציאות החדשה, דורשים יצירת כללים הלכתיים חדשים.