כשיונדב קפלון פרסם לפני כשש שנים את מחזורי התפילה שלו לימים הנוראים, "ממך אליך", הוא לא הספיק לנוח על זרי הדפנה. ניתן לומר כי הצלחת הספרים, אשר שינתה למתפללים רבים את חווית המעמד של ראש השנה ויום הכיפורים, הטביעה חותם על אווירת התפילה בעשור האחרון. כזו שמתחברת אל נפש המתפלל, לא אל החומר התורני העומד מאחורי נוסח התפילה.
אלא ששבועות מספר לאחר פרסום הספרים, קיבל קפלון הודעת SMS מגבאי בית כנסת באחד מקיבוצי הצפון, אשר כתב לו: "תודה על המחזורים, עכשיו רק תציל אותנו מהשעמום של השבתות". מאז, במהלך שש השנים האחרונות, הוא עמל על הספר שראה אור רק לאחרונה. "לאורך השנים האחרונות אספתי ומיינתי ובעיקר סיננתי. זה היה השלב הקשה במיוחד בעבורי, לוותר על קטעים חשובים", מספר קפלון לכיפה. במקום לקבל את ההחלטות לבדו, החליט להקים לעצמו מועצת חכמים: החרד"ל, הדתל"ש, הדתי לייט, החילוני, בנים ובנות, צעירים וזקנים. אלו דירגו למעשה את הקטעים והחליטו, יחד, מה ילווה בסופו של דבר את תוכן התפילה.
את שלב העריכה המרכזי ערך קפלון יחד עם אשתו, ילדיו וחבריו הקרובים. גם מלאכת העיצוב עצמה נמשכה כשנה שלמה. ואז האישורים והזכויות ליוצרים והתמלוגים, עבודה שעשה כמעט לבדו, עד שהספר נשלח אל מכבשי הדפוס ומדפי הספרים. מהעיון בספר ניכר כי חווית העריכה המדוייקת והמורכבת, באה לידי ביטוי במוצר המוגמר.
לא ציפיתי שיתפללו בו בשבתות
"ספר השבת" הוא חיבור מורכב. הוא מנסה לדבר אל הדתיים הרגילים לתפילה השגורה של השבתות, יחד עם חיבור עמוק אל החילונים, אשר מצאו בו קשר אל התפילה ובית הכנסת. בגילוי לב מספר קפלון, כי הוא "לא ציפה שאנשים יתפללו באמצעותו בשבתות, כפי שאני ובני ביתי לא עושים זאת".
"יצא מוזר שהציבור הלא דתי, דווקא משתמש בו לצרכי תפילה ובבתי הכנסת. התפילה נמצאת בספר דווקא בגלל החילונים ולא בגלל הדתיים. הערכנו שאדם דתי לא יכול להשתמש בספר הזה מדי שבוע - אבל החלטנו שהתפילות צריכות להיות שם, כי אי אפשר להתייחס לשבת מבלי להביא את התפילות הקבועות", קובע קפלון, אשר מעריך כי לספר לא תהיה שרידות גבוהה בבתי הכנסת. "אני לא מנסה להחליף את הסידור, לא אצלי ואצל רוב האנשים שאני מכיר. זו לא המטרה".
המתפללים לא יזנחו את הסידורים המסורתיים
קפלון מעריך כי הוא "המתפללים לא יזנחו את הסידורים המסורתיים". להבנתו, בחווית התפילה "אדם דתי רוצה להרגיש בבית הכנסת כמו סבא ואבא שלו". לקפלון אין מחקר מדעי, אך בעיניו הקוראים הדתיים של "ספר השבת" נעזרים בו בעיקר כמצע רעיוני לשיח משותף על שולחן השבת. "משתמשים בו כדי לדבר על ולא תוך כדי התפילה עצמה", הוא מסביר, "בפנייה אל הציבור הדתי אני מנסה להעניק לו מצע רעיוני לשיח, לחילונים אני מנסה להנגיש את הסידור".
מעבר להיותו חיבור מוצלח הערוך כדבעי, "ספר השבת" מאפיין תפילות מסוג חדש. הקטעים העיוניים שבו מלמדים על כך שהתפילה יוצאת ממקום אחרת, מניחה כי האדם במרכז - ולא הטקסט. "מה שמאפיין את התפילות של ימינו בעשור האחרון, אלו מאמצים רציניים וקשים של המתפללים המעוניינים בכך שהתפילה תצא מהם, מתוכם, מחוויה אישית. הם רוצים להתפלל על מצוקות או תמורות אידאולוגיות, תנועות רוחניות", אומר קפלון.
"הספר החדש שם במרכז את העולם הנפשי של היהודי, לא את המקורות התורניים שלו, אלא את מה הוא באמת חווה ומה עובר עליו. אני מניח במרכז העניינים את המבע האישי של המתפלל ומדוע הוא בכלל רוצה להתפלל או לשמור את השבת", קובע קפלון, "עזוב את ארון הספרים היהודי ותתחבר אל תוך הנשמה שלך".