יום האישה הבינלאומי חל לרוב במועד שבין גאולת פורים לבין גאולת מצרים, שתי גאולות שלנשים היה בהן חלק מכריע כגואלות. המאמר הנודע "משנכנס אדר מרבים בשמחה" (בבלי תענית כט ע"א) מתבאר בידי רש"י על אתר במשמעות שהנסים משוכים ופרושים על חודש אדר וגם על פני חודש ניסן, כלשונו: "ימי נסים היו לישראל פורים ופסח".
הן גאולת פורים והן גאולת מצרים הן לפי המקורות בסימן "א"ם". מרבית המקורות בעניין זה מציינים כי הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, הייתה על ידי משה ואהרן, ואילו גאולת פורים הייתה על ידי אסתר ומרדכי. אולם רבי אליהו הכהן האיתמרי מאזמיר כולל ומחשיב בראשי התיבות של הגואלים בגאולה הראשונה גם את מרים הנביאה (עיני העדה, ח"א, אזמיר תרכ"ג, מגילת אסתר, קנב ע"ב).
ניכר ונודע הבדל בין מנהיגותה של אסתר לבין מנהיגותה של מרים. שהרי אסתר בתחילת דרכה גילתה פסיביות, ומרדכי הוא שהתווה לה את הדרך, ורק בהמשך באה היא לידי אקטיביזם אישי. לעומת זאת, מרים גילתה כבר מראשית דרכה כושר מנהיגות טבעית עד שצמחה להיות אחת מגואלי העם ממצרים, כמו שנאמר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו, ד).
במסתו "חכמת נשים" שנתחברה במלאות יובל לגב' שושנה פרסיץ, אשר צויין בכסליו תש"ג (נובמבר 1942) ונדפסה בספרו "מעצמי אל עצמי", הביע ש"י עגנון נחמה כלשהי על שנשתמרו דברי הלכה שונים מפי נשים, אולם בה במידה הוא ביטא את התפיסה כי על הנשים עצמן רובצת במידה ידועה הָאָשְׁמָה על אשר לא עלה בידי אישה כלשהי להוציא תחת ידיה חיבור הלכתי שלם.
גם חוה שפירא (1878-1943) במסתה רחבת ההיקף "דמות האישה בספרותנו", שהתפרסמה בשנת 1930 בכתב העת "התקופה", הטילה על הנשים עצמן את מקצת הָאָשְׁמָה על כך שתחום הספרות נותר חֲסַר נוכחות נשית.
מצד אחד הנשים צריכות ליטול לידיהן את המושכות, לגלות אקטיביזם, לעמוד על זכויותיהן ההלכתיות ולפעול לשיפור מעמדן. כבר נוכחנו בפרק זמן קצר של דור בשינויים מרחיקי לכת במעמד האישה, עברנו כבר כברת דרך נאה, חלה מהפכה גמורה בנושא של תלמוד תורה לנשים, ועלינו להיות אסירות ואסירי תודה על אלה.
אולם לצד זאת, חובה עלינו גם לסייג את הדברים ולומר כי מן העבר השני עלינו כנשים פמיניסטיות אורתודוקסיות להכיר בעובדה כי יש גבולות מסוימים במסגרת ההלכה שאותם אין אפשרות לעבור. כפמיניסטיות אורתודוקסיות אנו צריכות גם להפנים כי לעתים עלינו בכל זאת לכוף את עצמנו ולהיות מודעות לכך שיש דברים שאין באפשרותנו לשנות, ועלינו לעתים להרכין ראש ולומר: "מה אעשה ואבי שבשמים גזר עליי".
יום האישה הבינלאומי אמור להזכיר לנו את השערים שנפתחו מול עינינו בדורנו, ואת אלה אשר עדיין ממתינים להיפתח. אולם לצד זאת, עלינו לזכור ולהזכיר לעצמנו דווקא ביום הזה שלא הכל פתוח לדיון, ויש צורך להעמיק בתוכנו את הקבלה העצמית בעניין אותם הדברים שהם מחוסרי היכולת והאפשרות לשינוי.