"ויהי אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את אברהם". חז"ל לימדו אותנו שניסיון הוא מלשון התנשאות, התרוממות כלפי מעלה. מדרש רבה מביא שלושה משלים לבטא משמעות הניסיון. המשל הראשון הוא שכאשר הפשתני מייצר את הפשתן, ככל שהוא מכה בו יותר הוא משתבח ועולה. הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שעל ידי הניסיון הם הולכים ומשתבחים. משל שני: כאשר היוצר של כדי חימר רוצה לבדוק האם הכבשן עושה את פעולתו בשלימות, לוקח שני כדים ומקיש בהם זה בזה. כך הקב"ה בודק את איכותו של הצדיק, ומקיש בו כדי לברר את איכותו ועוצמתו. המשל השלישי: דומה לבעל בית שיש לו שתי פרות, אחת חזקה ואחת חלשה. הוא נותן את המלאכה הקשה על גבי הפרה החזקה, כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שיודע שיעמדו בניסיון.
שלושת המשלים שציירו חז"ל מלמדים על משמעויות שונות של הניסיון. הראשון שבהם מלמד אותנו שעל ידי ניסיון, ההתמודדות והקושי שאיתו נפגש הצדיק, מעצימים את כוחו וממצים את כוחו בצורה השלימה ביותר. המשל השני מלמד אותנו שהתהליך של הניסיון לא שובר את הצדיק ומנמיך את קומתו הרוחנית, אלא מוסיף נדבך נוסף של עוצמה. המשל השלישי- הקב"ה יכול לסמוך על הצדיק שיעשה את כל אשר לאל ידו להתמודד מול הניסיון.
לעיתים, האדם יכול למשוך ולבאר הנחייה של הקדוש ברוך הוא בצורה מצומצמת ומגבילה, כגון "קח נא את בנך את יחידך והעלהו לעולה". יכול היה אברהם אבינו לבאר את המשמעות "והעלהו לעולה". הכוונה להניחו על גבי המזבח ולהסירו לאחר מכן, שזוהי כביכול המשמעות של הציווי האלוהי. אבל הקב"ה נתן לאברהם אבינו את יכולת הבחירה כיצד לבאר את הדברים. ואברהם ביאר זאת בצורה השלימה והנכונה - והעלהו לעולה כפשוטו. עצם ההבנה הזו מלמדת אותנו עד כמה אברהם אבינו מסור לציווי האלוהי ואינו מנסה לצמצם את דבר ה' אלא להרחיבו ולפרשו כרצון ה'.
אברהם אבינו במשך כל מעשה העקידה וכך גם יצחק אבינו, שומרים כל העת על האמירה "אבי" ו"בני", כלומר שאין אברהם אבינו מתנתק מהיותו אביו של יצחק, ואין יצחק מכחיש את היותו בנו של אברהם אבינו. נקודה זו מלמדת אותנו שרגשי האב והבן לא הוכחדו במעשה העקידה, אלא יוחדו והוקדשו לציוויו של הבורא יתברך שמו. עצם היכולת של קבלת עול והמסירות למילוי רצון ה' בצורה השלימה והטובה ביותר, מראה לנו את גודל האישיות של אברהם ויצחק.
מסירות זו נהפכה להיות נחלת האומה כולה, שאברהם וגם יצחק הטביעו בנשמת האומה מסירות שאין לה קץ וגבול כלפי ריבונו של עולם. מדרגה זו איפשרה לאומה לעמוד בכל משברי הגלות הנוראה, ולעבור גם בדורנו את אימי השואה הנוראה שפקדה את האומה, ומתוך הניסיון להתרומם למדרגות חדשות של מסירות והתקרבות לקדוש ברוך הוא.