יצחק מתגורר בארץ פלשתים. שם הוא מתפרנס ממרעה צאן ומנסה לחיות את חייו באמונה. רכושו של יצחק התעצם ובמקביל החלו הפלשתים ללטוש עיניים לרכושו ולקנא ביצחק - ויהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים. בתוך תקופה קצרה הקנאה הביאה להתנכלות כלפי יצחק והפלשתים סתמו את הבארות, שנחפרו בימי אברהם. לבסוף מגרש אבימלך את יצחק מאחוזתו - וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד.
לאחר זמן מגיע אבימלך בליווי פמלייתו לרצות את יצחק. בראותו אותם שאל יצחק את השאלה המתבקשת: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם
אבימלך הסביר ליצחק את הסיבות, שהביאו אותו לחזור ולהתפייס עמו. אמנם, יצחק התפייס עם אבימלך אבל הטענה המרכזית, שהביאה לגירושו של יצחק מגרר מלווה אותנו לדורות - לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד ומסביר המדרש:
אמר לו: כל עצמות שעצמת, לא ממנו היו לך? לשעבר היה לך כבש אחד עכשיו יש לך כבשים הרבה. (בראשית רבא סד,ז)
בעת שהפלשתים נוכחו לדעת, שיצחק מתעשר סברו, שהעושר הזה הוא מכוחם ורכושם. לא בזיעת אפו יצחק קנה את רכושו אלא, ניצל הוא את מקורות מחייתם. יצחק יוצא מגבולות גרר כדי לחפור בורות מים אחרים. חפירת הבורות נעשית באדמת הפקר וגם המים היוצאים ממנה הם הפקר. אין צורך לבקש רשות מיוחדת אבל עדיין הפלשתיים ממשיכים במחאתם, ואינם מאפשרים לו ליהנות מן המים - לנו המים. יצחק הבין, שהפתרון יהיה בהתנתקות מוחלטת מהפלשתים. יצחק התרחק, ומגיע למקום שבו יוכל לחפור את הבור, ללא מטרד מתוך עצמאות מוחלטת: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ.
כאשר יצחק חי בתוך גטו יהודי במדינה הפלשתית הוא לא ראה ברכה בעמלו. קנאתם הגדולה פגעה בעוצמתו הכלכלית ולכן הרחיק ובנה עצמאות כלכלית מחוץ למדינה הפלשתית בעיר אבותיו באר שבע.
לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד זו טענה אנטישמית, שנטענה כלפי הגטו היהודי בדורות רבים. כאשר יהודים הגיעו להישגים כלכליים הגויים התייחסו לכך בקנאה גדולה. דוקא, כאשר נטע זר מתעשר יוצא קצפם של בעלי הבית - הגויים. יתכן, ויש לראות בקנאה הזו תמרור אזהרה ליהודי היושב בגולה.
הקריאה לך מעמנו, שהחלה בימיו של אבימלך והמשיכה אצל פרעה בארץ מצרים, וכך בדורות מאוחרים יותר, הביאו יהודים רבים למסקנה שמקומם בארץ ישראל. גם אם בימים אלו לא שומעים במפורש את הקריאה - לך מעמנו ראוי להאמין שהיא נאמרת באופן סמוי. חלק גדול מיהודי הגולה, חיים ברמת חיים גבוהה ביותר, ואין ספק שזה גורם לקנאה ולשנאה. יהודי חוץ לארץ זקוקים לנו, ואנו זקוקים להם. רק על ידי עליה גדולה ורחבה נוכל ליישב ולבנות, להיות מעצמה יהודית עצמאית וחזקה שתוכל לעמוד בגאון ובעצמה אל מול אלו שמבקשים את נפשנו.
התבוננות בפרשת אבימלך ויצחק מעוררת לחשיבה מזווית נוספת. חבל גרר דאז הוא חבל עזה של היום. גם לאחר, שעקרנו משם ובונים אנו ישובים מחוץ לתחומי עזה מבקשים הפלשתים לסתום את הבארות ולהחריב את הישובים. בעוד, שבחבל גרר ישב אבימלך שהודה בטעותו וביקש להתפייס עם יצחק הרי, שבימינו אין דמות כדמותו של אבימלך שאף שלא היה מגדולי הצדיקים חתר להשיג ברית שלום עם יצחק.