4 שנים אחרי, המוטיבציה של נוער גוש קטיף לשרת ביחידות קרביות לא נפגעה. כך לפי מחקר שבוצע על ידי סטודנטיות ממכללת אורות ישראל.
נוער גוש קטיף ממשיך להתגייס ליחידות הקרביות ומגלה נכונות גבוהה לשירות משמעותי, כך קובע מחקר שנערך על ידי מכללת אורות ישראל. המחקר בדק את הנכונות והרצון לשירות בצה"ל בקרב תלמידי כיתות י"א ו-י"ב מגוש קטיף לעומת תלמידים מאותו רקע שאינם מגוש קטיף ולא חוו את ההתנתקות.
עפרה אלנתן, אחת מעורכות המחקר ותושבת גוש קטיף לשעבר, אמרה לכיפה כי לפי הנתונים "תלמידי כיתות י"ב עוד חודשים סמוכים לפני ההתנתקות גילו נכונות גבוהה לשירות קרבי, והמוטיבציה לשרת בצבא לא ירדה בקרב מתגייסים מגוש קטיף".
"נראה שהמשקל החזק שהשפיע על הנכונות לגיוס בקרב בני הנוער הוא הצורך להגן על האזרחים מפני האויב", מסבירה אלנתן את אי ירידת המוטיבציה בקרב הנוער בגוש קטיף, "ולכן נכונותם של תושבי הגוש שחיו במציאות של מלחמה יומיומית היתה גבוהה בהרבה".
המחקר שנערך בקרב מאות תלמידים מכיתות י"א- י"ב, הראה שיש ירידה מסוימת בנכונות לשירות קרבי בקרב כיתות י"א, אך בכיתות י"ב כמעט ולא היה שינוי במהלך התקופה.
ד"ר שרגא פישרמן, מנחה המחקר, אמר לכיפה כי ההבדלים במוטיבציה בין תלמידי כיתות י"א לי"ב נובעים מן העובדה שכאשר הגיוס לצה"ל הופך לשאלה מעשית-הכרחית אז נוער גוש קטיף בוחר להתגייס וליחידות הקרביות ביותר. "תלמידי י"א אלו שחוו את הגירוש מרשים לעצמם לכעוס, אבל תלמידי י"ב עומדים מול המראה, אצלם זה כבר עובר לעשייתן והם מבחינים בין הכעס לנכונות לגיוס. תלמידי י"א שנשאלו לגבי נכונותם להתגייס התייחסו לשאלה זו כשאלה אידיאולוגית, ואכן הביעו ירידה במוטיבציה לאור הפינוי מגוש קטיף. אצל תלמידי כיתה י"ב, השאלה היתה רלוונטית לשלב בחיים בו הם נמצאים, מה שחייב אותם להתבונן לעומק, ולענות על נכונותם לגיוס, וזאת נשארה כשהיתה".
"למסקנות המחקר, אומר ד"ר פישרמן, "ישנן משמעויות חינוכיות מפליגות. אפשר לומר שהכנה ערכית ואישיותית של התלמיד משפיעה גם על יכולתו להתמודד עם טראומות, נתון מחייב כלפי אנשי החינוך".