הפרשה ממשיכה בתיאור אירגון מחנה הלוויים סביב המשכן, בלב מחנה האומה, ושוזרת מספר פרשות הלכתיות ברצף התיאור של ההיערכות לקראת המסע. אחת מהן היא פרשת הנזיר.

ההפטרה, הלקוחה מספר שופטים פרק י"ג, עוסקת בצמיחתו של נזיר אחד ומיוחד - שמשון.

ההפטרה בהקשרה התנ"כי

תקופת השופטים [ששמשון היה אחד ממנהיגיה] נמשכה כ- 350 שנה. תמציתה: "בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה"- חוסר שלטון מרכזי, היוצר שבר לאומי - פנימי, ומקרין חולשה כלפי חוץ. לא בכדי מאופיינת תקופה זו בתקיפה חוזרת ונשנית של שבטי ישראל על ידי עמים שונים. מעת לעת, כאשר המציאות עגומה וקשה, קם לישראל מושיע בדמות שופט, ההודף את האויב המציק, ומביא לפסק זמן במצוקה.


ההפטרה מתארת תקופה שבה הפלישתים פוגעים בשבטי ישראל הגובלים בהם: דן ויהודה. המושיע קם תמיד מתוך אחד השבטים הפגועים. שמשון, בן שבט דן, ומרחב גידולו בין צרעה ובין אשתאול - נושק לאיזור הפלישתי. [מרכזו של איזור זה היא בית שמש - ואולי השם שמשון קשור בכך?.]

ההפטרה מתארת את הרקע להולדת שמשון. אמו היתה עקרה. המציאות העגומה [ של המשפחה ושל התקופה] השתנתה באופן מהותי עם הופעתו של מלאך ה שבשר להורים על ההריון הקרוב, ועל לידת מושיע לישראל. על האירועים המקדימים והמכינים את לידת שמשון מספרת לנו ההפטרה.

מצב בהפטרה: כוחות מאזנים

ההפטרה חותמת בכך ש"רוח ה" החלה לפעם את שמשון. כיצד באה לידי ביטוי מעשי תופעה זו?


מתוך המשכם של פרקי שמשון ומתוך בדיקת הביטוי לאורך ספר שופטים כולו [ גם ביחס לעתניאל, גדעון ויפתח ] עולה כי המשמעות המעשית של "רוח ה" היא רוח גדולה של היחלצות לעשייה, בגבורה ובעוצמה פיזית. כך גם הבינו הרמב"ם והרד"ק. זו הגבורה והכוח הפיזי המיוחד של שמשון כמתואר בהמשך. הביטוי "רוח ה" מופיע אצל שמשון [ בהקשר לעשייה של גבורה] 3 פעמים: בשעה ששסע את כפיר האריות כשסע הגדי, בשעה שהכה 30 איש מן האויב הפלישתי, ובשעה שקרע מעליו את החבלים שאמורים היו לנטרל אותו מול הפלישתים, והכה אלף איש בלחי החמור.


"רוח ה" ונזירות הם כוחות מאזנים. אדם שהתברך בכוח רב חייב לנהוג משנה זהירות, כדי להשתמש בו באופן ראוי ומתוקן. יש חשש שעוצמה וכוח יביאו לסחרור גבהים. כדי להרחיק סכנה זו צומח שמשון מתוך הווייה של זהירות ונזירות. בדרך זו הוא צריך לנהוג כל ימיו. הנזירות תרחיק אותו מן השימוש בכוח בדרך לא ראויה. היא תזכיר לו את מקור הכוח ומטרתו. כאשר סולקה הנזירות, שהתבטאה בשיער שלא גולח, סולק גם הכוח.


נזירות היא דרך לקדש כוחות גוף ונפש. היא אינה יעד העומד בפני עצמו. האדם מישראל אינו מצווה להיות נזיר. הוא מצווה לנהוג בדרך מתוקנת. אם הנזירות תועיל לו לנהוג כך - ראוי לאמץ אותה.

השנה צמודה שבת נשא לחג השבועות. התורה, שבה אנו עסוקים תמיד, מקבלת מימד מיוחד בעיסוקנו בחג. לעיסוק בתורה יש משמעויות רבות. אחת מהן מנוסחת במסכת קידושין [ל:] :"בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה - אין אתם נמסרים בידו...". כוחות מאזנים.

דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון