מיקי שיינפלד, יליד 1976, בוגר ישיבת ההסדר במעלה אדומים ובעל תואר ראשון במשפטים. ספריו שיצאו לאור - בכל מקום שהם, אבידות, ומים שאין להם סוף.
לפני שבע שני םהיה סיפור שזכיתי בו בתחרות של מפעל הפיס. סיפור מאוד טעון על יחסי דתיים-חילונים-חרדים. זה היה לפני שפרסמתי משהו, ורצו לפרסם את הסיפור בספר מסוים שריכז את כל הסיפורים הזוכים. באותם ימים כתבתי את אבדות, וידעתי שהפרסום של הסיפור יעזור לי לרקורד. אבל מתגובות של אנשים שנתתי להם לקרוא את הסיפור, הבנתי שהוא מאוד טעון להרבה אנשים, ובסופו של דבר החלטתי לא לפרסם אותו. בשעתו זו הייתה בחירה ממש לא פשוטה. ניסים קלדרון ערך את הספר שהתפרסם עם הסיפורים הזוכים, וזו הייתה הזדמנות לקבל במה. התלבטתי שלשה ימים, ניסיתי למחוק מילים קשות אבל המנגינה של הסיפור נשארה. אבל אני חושב שבזכות זה שלא פרסמתי את הסיפור ההוא, התפרסמו דברים יותר מאירים.
הסיפור הוא על בחור סרוג שנוסע במונית שירות שיש בה רוב חרדי ומיעוט חילוני, והתחושות מאוד דחוסות. האנשים שקראו הרגישו שיש שם שנאה, כנראה, כעס, וביקורת קשה על המגזרים.
ההתלבטות הייתה האם לשלוח את הסיפור כי בכל זאת, זה מה שאני מרגיש, זה מה שאני כותב, ומה זה משנה מה אנשים מרגישים כשהם קוראים. גם אם זה נכתב ממקום לא מספיק צלול, זה יעזור לי, וזה כיף שהוא יתפרסם. המקום שהכריע לא לפרסם הוא שאני כותב כי אני רוצה להוסיף משהו נכון, לא כדי לזכות לתהילה מסוימת.
אין לי בעיה לכתוב ממקום כואב, מקום של ביקורת, של אמירה נחרצת, אבל יש סל תחושות שמתוכו זה לא בסדר. ממקום שונא, למשל. אם ירגישו שזה נכתב ממקום שיש בו רגשות כאלה, אם יש קורא שיותר ישנא מישהו לאחר שיקרא דברים שכתבתי, לא שווה לי כל זה.
עוד בפרוייקט:
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר פ"ת, בוחר להיות רב
יוני גנוט, סולן להקת בין השמשות בוחר ללמוד בגוש
ריקי רק, ויתרה על ההייטק ובחרה בתקשורת