"בשיא הכנות? לא. מצד אחד, לא ציפיתי לזה ממעלה, כי חשבתי שהסרט שייבחר יהיה סרט שקט יותר, שיעשה טוב לבית ספר. מצד שני, לא הופתעתי כי ראיתי את כל הסרטים, וידעתי שאני צריכה לזכות. זה סרט טוב מבחינה קולנועית אמנותית".
חברי הכיתה פרגנו על הזכייה?
"לא, וזה היה קצת קשה. גם כי שתי החברות הטובות שלי היו באירוע אחר ולא יכלו להיות איתי בערב הזה. כשדיברתי אחרי הזכייה היה שקט מוחלט בקהל, הרגשתי שמקשיבים לכל הברה שלי, ושיש איזו אכזבה באולם, מהחברה של הכיתה. לא קיבלתי בסוף חיבוקים, רק כמה מזל טובים. היה מאוד קריר". למרות הנושאים הקשים, אומרת מירב, אימא שלה הגיבה בצורה נפלאה לזכייה: "אימא שלי מדהימה. היא ממש שמחה, בכתה מהתרגשות". אבא שלה, לעומת זאת, לא הגיע לטקס. אין ביניהם קשר כל כך טוב, היא מספרת.
"כן, לגמרי. גם הרגשתי שנטע (מנהלת בית הספר) והצוות מאוד פרגנו. הרגשתי שהם חשים שהכול בא על מקומו בשלום. מכיוונם, הייתה לי תחושה מאוד נעימה מתחילת הערב. הרגשתי שזה סיום מאוד טוב לכל ההתלבטויות שהיו לי האם ללמוד במעלה. הרגשתי שיש צדק".
"כן. אתמול, אחרי הזכייה, קיבלתי מקרן גשר סדנת כתיבה לרעיון שהצעתי לסרט. הוא מדבר בחורה ערביה, אמאל, שיש לה מאניה דפרסיה קשה. היא מנודה ורווקה, בת שלושים. הסיפור הוא על משפחה יהודית שמכניסה אותה אליה. זה סרט על זרות, על אישה שונה".
בנימוקיהם לפרס כתבו השופטים כי "הסרט בנה עולם קלאוסטרופובי מדויק, בעזרת בחירות אמיצות של שימוש בפס קול אובססיבי ובמצלמה שאינה עוזבת את הגיבורה לרגע. הבמאית השכילה לבנות עולם שלם: החל ממרתף וחלון שאינו מכניס אור, דרך המדרגות, השוק והעולם חסר האמפתיה המקיף את האישה הצעירה ובתה התינוקת. השופטים בקשו לציין את עבודת הצילום המרשימה של רן אביעד ואת משחקה המשכנע והנוגע ללב של לוסי דובינציק".
פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר נקטף אמש על ידי אסתר מרים ברנדס, על סרטה "סבא מימין סבתא משמאל" (30 דק). על גדות הירקון, נפרדים סבה וסבתה של אסתר מרים מהעיר תל אביב, שהייתה להם בית במשך 70 שנה, ועוברים לירושלים. בין המדידות והאריזות, הדאגות ואפיית עוגיות, מתעדת אסתר מרים את עולמם האסרטיבי, המסור והאוהב.
סרטים נוספים שזכו הם משחק זיכרון של נאור גלעד, שזכה בפרס הסרט בנושא חברתי-ערכי, תיקון חצות של נעה נתן שזכה בפרס הסרט הישראלי-ציוני, וסדקים של ארז חדד שזכה בפרס הזהות היהודית. משה קדוש קיבל את פרס המפיק המצטיין, הדס כהנא-שליסל את פרס העריכה המצטיינת, ורענן זיו את פרס התסריטאי המצטיין.
בצוות השופטים ישבו בוגר בית הספר, לייזי שפירא ("סרוגים"), המפיק מוש דנון ("אהבה קולומביאנית", "תיק סגור") וגילי מנדל, מנהלת מחלקת החינוך והמדיה בסינמטק ירושלים וארכיון הסרטים הישראלי.
בנאום שנשאה בטקס, הבהירה נטע אריאל, מנהלת בית הספר כי "מעלה" עומד מאחורי בוגריו בצורה מלאה: "שבעת הסרטים שנעשו השנה במעלה, עוסקים כולם ביחסים שבתוך המשפחה. בהקרנת הבכורה שלהם היום הנחנו אותם על אדן החלון, כדי להעיר ולעורר, ולפעמים גם לזעזע, בכדי לתקן ולהאיר את המחשכים שבחוץ. היוצרים והסרטים עברו דרך ארוכה ולא פשוטה משלב הרעיון ועד לסיום הסרט. בית הספר עמד מאחורי היוצרים שנגעו בנימי הנפש שלהם. אנחנו במעלה נתנו להם תמיכה מקצועית לצד תמיכה מנטאלית, וזהו לתפישתנו תהליך נכון של יצירה - להביא באומץ את מה שיש לבמאים להגיד לעולם, גם אם הסרטים לא תמיד קלים לצפייה".
בשיחה לכיפה מספרת אריאל על רגע מרגש במהלך הטקס, בו שני השחקנים מהסרט "אני מוכן" העוסק באב זקן ובבנו הלוקה בתסמונת דאון, עלו אל הבמה יחד עם היוצרת: "סרטה של אסתר סיטון, אני מוכן, הוקרן אחרון, ושני השחקנים היו בקהל. לאחר הסרט עלתה אסתר על הבמה וקראה לשניהם לעלות. הם עמדו על הבמה והתחבקו, שניהם ואיתה. זה היה מקסים. זה גם הגיע בדיוק אחרי אחת הסצנות האחרונות בסרט, בה הם מתחבקים לפני הפרידה. זו הייתה החוויה שהרבה אנשים בקהל יצאו איתה".
רגעים נוספים לציון שהיו במהלך הטקס: ארז לב ארי שעלה לבמה וביצע כמה משיריו, הדלקת נרות חגיגית אחרי הקרנות הבכורה של הסרטים, וקבלת פרס הסרט התיעודי מידיו של ראש העיר ירושלים, ניר ברקת.