מעלעל

מוסר עכשיו

מסתבר שבשלום עכשיו עוקבים היטב אחר הנעשה בעלוני השבת. למען האמת, לא אתפלא אם יושב לו "מעלעל" מקביל במשרדו של יריב אופנהיימר ומחפש, כמוני, אחר הנושאים החמים בעלוני השבת. ההנחה הזו איננה מופרעת בהתחשב בעובדה שהמהומה (וגם כאן וכאן) שהתחוללה השבוע סביב למאמרו של הרב רוזן, התגלגלה הרבה לפני יציאת העלון לדפוס. לטובת מי שפיספס (ואולי השבוע האחרון לבין-הזמנים הצליח להרחיק אתכם מעט ממסכי המחשב), אביא בקיצור את עיקרי הדברים.

במאמרו השבועי בשבת בשבתו (בדרך-כלל, יש לציין) מתייחס הרב רוזן לראשונה לפרשת הסכם מגרון. קוראינו הקבועים וודאי שמו לב למתיחות הרב-עלונית סביב הנושא הזה, כפי שפרסמנו בשבועות האחרונים. הרב רוזן טוען כי מאחורי העמדות בנושא מסתתרות הנחות נוספות: "על הפרק אידאולוגית גוש אמונים מול אידאולוגית שלום עכשיו. נכון יותר לומר שהמאבק אפילו איננו אידאולוגי, אלא פרקטי-טקטי להחריד - אחיזה אמונית מול מלשינות עכשווית". בהמשך דבריו הוא טוען כי "הם (=שלום עכשיו, י.א) גילו את אוזנם כי הם מנוף וטריז במלחמת שמאל-ימין, בין היהודים לבין עצמם. מלשינות כזו, הן לבית המשפט והן לאיחוד האירופי ולבעלי קרנות-שפע מאומות העולם, קרויה בעברית מוסר". לא פחות ולא יותר.

אדגיש כי הרב רוזן בעצמו מסייג את דבריו בהמשך ואף מצהיר (במפתיע?) כי הוא תומך בהסכם. מבולבלים? גם אנחנו.

כאמור, למאמרו של הרב רוזן הגיבו בשלום עכשיו בטענת הסתה ורצח, לא לפני שהספיקו לכנות את מחבר המאמר "הרב כביכול רוזן". בהמשך השבוע, פנו בשלום עכשיו ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בבקשה לפתוח בחקירה נגד הרב רוזן באשמת הסתה לרצח.

מכל זה, הנה כמה תובנות:

(1) כאמור לעיל, גופים פוליטיים משמעותיים עוקבים אחר הנעשה בעלוני השבת שלנו. זה אמנם לא המקרה הראשון, אך זו תזכורת מרעננת לחשיבותם של מי שמכונים בזלזול מסויים - "דפי הפרסומות". מבחינתי, זו תשובה מספקת למי שטורח מדי שבוע לטקבק בקול נגד עלוני השבת ולזלזל בחשיבותם והשפעתם על החברה שלנו.

(2) לאחר המחמאות לשלום עכשיו על תשומת הלב לעלוני השבת, אבהיר לקוראים כי גם הפעם הם אחזו באקדח התגובה עם "אצבע קלה על ההדק". הרי בגוף המאמר סייג הרב רוזן את דבריו וביקש להבהיר כי אין בהם משמעות מעשית ("דיני נפשות אלו מסורים לבית דין ולא יעלה על בדל רעיונו של איש לממש הלכה זו"). גם ב-Ynet חטאו בעת הבאת הדברים, כשאת ההסתייגות ציינו כמעט בשולי הדברים.

אני אשיר לך שיר

קולך בחרו להקדיש את הגיליון האחרון לתחרות שירת נשים. היה מאוד מרענן לקרוא שירה משובחת - ויש להודות שהרעיון גדול: סוג של קונטרה מתוחכמת ל"קול באישה ערווה" (כמובן, מבלי לעבור על חצי סימן בשו"ע עבור המהלך הזה). לאלו שציקצקו בלשונם על מקומה של תחרות כתיבת שירים בבית הכנסת, הקדימו בקולך רפואה למכה במאמר הפתיחה לעלון: "מה לה לשירתן של נשים ולעלון פרשת שבוע?". ח"ח.

א - אוהל, ב - זה בית, ג.אברהם

מאמר הפתיחה של שבתון השבוע, חתום על שם "ג. אברהם - אלון שבות". ההתנהלות הזו גרמה, לפחות לי, להרמת גבה. מה יכול לגרום לבעל המחבר או לעורכו, להותיר את המאמר חתום בצורה שכזו?

המאמר הנ"ל על פרשת השבוע אמנם מעניין ומחכים - אך בנאלי. אין בו ולו קורטוב של פרובוקטיביות, שתסביר רצון להישאר אנונימי. בנוסף, מסקר לא-מדעי ולא-ממצה שערכתי סביב למקום מושבי בבית הכנסת, איש לא מכיר את הצירוף ג. אברהם. את ב. מיכאל, ש"י עגנון", א.ב. יהושע - דווקא כן הכירו.

בעניין הזה נותרתי בצריך-עיון, לא לפני שהרצתי חיפוש כדי לנסות ולפענח את הצירוף המרתק ג. אברהם. יש לכם רעיון?

אבדה המלצה

ספרו החדש של מיכאל שיינפלד, מים שאין להם סוף, מתפרסם זה מספר שבועות בסיון. הפרסום (על פני עמוד שלם) עלה גם הפעם, בתוספת המלצה באותיות קידוש לבנה:

"היו שלבים בספר שהיה לי חבל שאני כאישה לא יכולה להינות מהעולם התורני כמו שהוא זמין לגברים. ספר מומלץ ביותר".

אולי ברוח האנונימיות שאופפת אותנו השבוע, גם בסיון החליטו להשאיר את ההמלצה החמה הזו, בעילום שם. ריח הפרסום החזק שעולה ממנה, גרם לי לערפול קל. אם לא הייתי מעורפל, אולי הייתי מציע לכותבת האנונימית לנסוע למדרשה הקרובה למקום מגוריה, שם דווקא כן אפשר להינות מהעולם התורני, שמזמן כבר זמין גם לנשים. אם היא הייתה עסוקה מדיי, שכן היא צריכה לכתוב עוד כמה ביקורות אנונימיות, הייתי מציע לה לקרוא ביתר עיון את הספר. בעיניי, הדמות המרכזית ביותר היא דווקא אישה, אפילו בת-שירות. כה מרכזית, עד שאפילו גיבור העלילה (שהוא גם גבר, בלי שום קשר) - מתנהל לאורך העלילה, ביחס אליה.

משמיט מי שמשמיט ראשון

בעוד עם ישראל מחפש אחר רוז הילדה, רוכש כרטיסים להופעתו של פול מקארטני, או לחילופין "מרים כוס יין לחיי חיים טובים יותר" - עלוני פרשת השבוע שלנו מתכנסים סביב יוזמת נדיבי ארץ, המנסה להחיות את שמיטת הכספים. מדובר בעבודת יחסי-ציבור מוצלחת מאוד, שכנראה מונעת בזכות הקונצנזוס הרבני האדיר סביבם.

לצד פרסום אגרסיבי בעלונים המובילים (ופעמיים בבאהבה ובאמונה), תוכלו גם לקרוא על היוזמה הזו בעולם קטן השבוע (ברוכים השבים!). הרב חנן פורת במעט מן האור, יצא במכתב גלוי לאנשי נדיבי ארץ, כשטענתו המרכזית היא שהיוזמה תהיה אמיתית יותר אם תתעל עצמה לסוג של "גמ"ח הלוואות".

היה אחלה

דודי זילברשלג, החרדי הכי לא חרדי שאתם מכירים, התראיין בשלושה עמודים למעייני הישועה. אורך היריעה אפשר למראיין, דוד אביטל, לפרוש את דעותיו של זילברשלג ביחס ללא מעט תחומי עניין. רציתי לסיים בח"ח, עד שהגעתי לסיום המאמר, שנראה כך:

מראיין: "היה מעניין מאוד. תודה לך."

זילברשלג: "חן חן".

אני מצפה ליותר מתמלול חסר הגיון ממי שמגדיר עצמו שבועון למשפחה הישראלית (ואף "מחלק" מנויים שבועיים תמורת הוראות קבע, עמ 16, שם). חבל.

גט-לג

הרב ליאור אנגלמן מזכיר לנו שוב את האולימפיאדה בבאהבה ובאמונה. שחר צוברי מודה למערכת על התזכורת. הוא היה בטוח שכולם כבר שכחו.