"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים ט, א) - אמר רבי תנחומא: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ואומר להם: אתם עוברים - אני איני עובר, ופתח להם פתח - שמא יבקשו עליו רחמים, ולא היו מבינים. דברים רבה ג, יא.
ר תנחומא בחר לצייר את דמותו של משה רבנו ברגעיו האחרונים, כמי שרומז לעם כי הוא רוצה להמשיך ולהיות מנהיגם. כך גם עולה מהמשל שהביא ר תנחומא בהמשך דרשתו, לפיו משה אף רמז לעם על מעלתו לעומת מחליפו יהושע, וניסה לשכנעם לבקש מה שישאירו כמנהיגם:
"למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנים הרבה ממטרונה. סרחה עליו מטרונה - ביקש להוציאה. אמר לה: תהא יודעת שאני נוטל אחרת. אמרה לו: אִין (=כן), ואין את אומר לי מי היא זו שאתה עתיד ליטול? אמר לה: פלונית. מה עשתה מטרונה? כינסה את בניה, אמרה להן: הוו יודעין שאביכם מבקש לגרשני, וליטול את פלונית - יכולין אתם להשתעבד בה?! אמרו לה: הן. אמרה להן: תדעו מה היא עתידה לעשות בכם! והייתה אומרת, שמא יבינו ויבקשו עליה מאביהן - ולא היו מבינין...
כך משה, כיון שאמר לו הקב"ה "קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו" (במדבר כ"ז, יח) "כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה [וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה]" (דברים ג, כז-כח) - היה אומר לפני ישראל: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (שם י"א, כט) "אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם" (שם ט, א) - אני איני עובר, שמא יבינו ויבקשו עליו רחמים - ולא היו מבינין..." (דברים רבה, שם).
אילו החלק שציטטנו למעלה היה המשל והנמשל במלואו, ייתכן שחלק מקוראי המדרש היו טועים לחשוב שר תנחומא צייר את דמותו של משה כדמות אינטרסנטית, חלילה. אלא שנראה שעיקר החשיבות במשל ובנמשל הוא במשפטיהם האחרונים, שלא הובאו לעיל.
המשל של ר תנחומא מסתיים במילים "כיון שלא הבינו, אמרה [המטרונה]: ואיני מצוה אתכם אלא בשביל עצמכם, שתהיו זהירים בכבוד אביכם", ואילו הנמשל מסתיים במילים "כיון שלא הבינו, אמר [משה]: איני מצוה אלא בשביל עצמכם, שתהיו זהירין בכבוד אביכם שבשמים, מנין? שנאמר "אֶת ה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד" (שם ו, יג)".
נראה שמדרשתו של ר תנחומא ניתן ללמוד כמה עניינים חשובים. ראשית, אך טבעי שגם כשמצד האמת תמה תקופת מנהיגותו של אדם הוא יסבור שעדיף שהוא ימשיך להנהיג את העם, ואף יסבור כי דמותו עם ניסיונה הרב עדיפה על פני האלטרנטיבות הקיימות. מובן כי במקרה של משה רבנו, לדעה זו היה בסיס איתן, מה גם שעד היום "לא קם בישראל כמשה עוד" - ובכל זאת מסתבר שאפילו לגבי אדם גדול, מגיעה השעה שבה עליו לרדת מבמת המנהיגות ולפנות את מקומו לאחר.
נקודה שנייה שניתן ללמוד מדרשתנו, היא שאת בקשתו האחרונה להמשך הכהונה הבין משה שעליו להפנות ישירות אל העם, ולא לגורמים אחרים. משה אינו דורש את המשך שלטונו בכוח או בטרוניה, אלא פונה ברמיזה אל העם - ובודק בצורה עדינה האם יש רצון לאומי להמשך כהונתו.
הנקודה החשובה ביותר שיש ללמוד מדרשתו של ר תנחומא, היא שאם המנהיג מבחין כי אין רצון לאומי להמשך שלטונו, עליו לפנות את הבמה בצורה ראויה. זאת ועוד, משה אף הדגיש שגם רמיזותיו בדבר עדיפות המשך כהונתו, לא נועדו לפגוע חלילה ביהושע מחליפו. כמו כן משה ירד מבמת ההיסטוריה עם מסר מנהיגותי משמעותי (במקרה של משה, אמירה ברורה בדבר הצורך לשמוע בדבר ה), ולא השאיר את שאיפתו להישאר כמנהיג העם כמסרו האחרון לאומה.
******
עם סיום תקופת כתיבת הדוקטורט הסתיימה גם התקופה שבה זמני היה פנוי לכתיבת המדור. ברצוני להודות על תקופה נפלאה זו למכון הגבוה לתורה, לאוניברסיטת בר-אילן, לעלון שבתון, ולאתרי האינטרנט שבחרו לפרסם את המדור. כמו כן ברצוני להודות לגב יונה בר-מעוז מהמחלקה לתנ"ך על העריכה הלשונית, ולקוראי המדור שהגיבו והפכו את הדיון על המאמרים לפורה ומעניין. מסיבות הקשורות לעבודתי החדשה, לא אוכל לכתוב את המדור במשך השנה הקרובה, אך אני מקווה שלאחר מכן יעלה בידי לחדשו.