את המופע שלו פתח אביתר בנאי בשיר לא מוכר שכולו כנראה מדבר אל הקב"ה: "אבא, אני רוצה לחזור אלי ולמצוא אותך איתי". הכנות שנשמעה במילים והעוצמה שבה הן נאמרו לא הותירו מקום לספק - בנאי בתהליך של שינוי פנימי. בהמשך הוא גם יצא נגד הציניות שפושה בנו וסיפר שכשחבר שואל אותו כמה עולה המופע והוא ענה - "עם הלב או בלי הלב?", והחליט לחבר על זה שיר: "לשיר כדי לתת, כדי להידבק" והמילה החוזרת בפזמון היא "עבד", כמו אומר - הכל פה זה משחק, משחק שמשחקים אותו היטב, ואני מקווה שאני אצליח לא להישאב פנימה.
רוב השירים היו מהאלבום האחרון: "תחרות הכלבים" המוכר והמקסים, "מיתר", "את שקט", ו"יש לנו את כל הזמן" המלודיים ו"פקק תנועה" ו"מתנות" הקצביים. אבל בנאי גם שיבץ במופע שירים ותיקים יותר שלו: "מעין" הנוגע ללב, "אבות ובנים" עם המלל החזק, "תתחנני אלי", "יש לי סיכוי" שהרעיד את כולם וכהפתעה "ואיך שלא" של אריאל זילבר בביצוע קליל כשירה בציבור של הקהל (בשורה "אל הרופא הכי טוב במדינה" המשיך בנאי לנגן ביד אחת וביד השניה הצביע לשמים. הקהל בתגובה החזיר לו מחיאות כפיים...). בשלב זה ירד אמיר צורף ובנאי נשאר לבד עם הפסנתר כשהוא מנגן שיר שקט ונוגע, ובאווירה פוסט-פורימית את "כלום לא עצוב" האירוני להדהים בצחוק ובשמחה (כמובן, עם שינויי מילים כשצריך).
הקהל, שרובו הגדול היה דתיים (עכשיו או לפחות בגלגול קודם), היה שקט במשך המופע עד שבנאי שאל בחינניות: "אתם פה?", ואפילו מתישהו זרק: "אתם הורסים אותי, ירושלמים. יש לכם שקט מיוחד, שקט פנימי". מישהו מהקהל זרק: "שנעשה רעש?" ובנאי ענה: "לא, לא. מצידי תמשיכו ככה". לעומת זאת, בשירים הקהל הצטרף בשירה שהוכיחה ידע גדול במילים של השירים, והראה שיש לאביתר קהל מעריצים לא קטן.
במהלך המופע בנאי ניגן לרוב על הפסנתר ולפעמים גם על הגיטרה, כשאמיר צורף מלווה אותו בקול שני ובגיטרה אקוסטית שהתחלפה בהמשך לחשמלית. החיבור ביניהם היה מדהים, אבל היו כמה שירים שהווליום של הגיטרה התגבר על הקול של אביתר ולא כל כך שמעו אותו. חבל.
בסיום המופע שר בנאי את הפיוט "שימו לב אל הנשמה" וסיפר שזה שיר שאבא שלו העיר אותו איתו כל בוקר. סיום שכנראה מרמז לנו הקהל: כמוני, גם אתם יכולים להשתנות. תקשיבו לעצמכם ולליבכם, ותנו לשינוי לצמוח.
אביתר בנאי ואמיר צורף - "תן לשינוי לצמוח". "המעבדה", ירושלים