כולם מדברים על משבר מנהיגות. דרוש מנהיג. אחד שיתפוס את העניינים בידיים, ויעשה כאן סדר. עד כדי כך הגיעו הדברים, שמשרד החינוך משקיע תקציבים של ממש, לטובת חינוך למנהיגות. מאמרים לא מעטים עוסקים בחיפוש אחר מנהיגים. מין כמיהה לאדם גדול, שיגאל אותנו מצרותינו. אולי משיח. והתמיהה גדולה, - איך יתכן, שעם שלם עומד נבוך ולא מצליח למצוא מנהיג?! התשובה פשוטה - זה לא משבר מנהיגותי, זהו משבר תרבותי!
כשהגענו למצב בו הכנסת אינה יותר אסיפת מנהיגי האומה. כשבית המשפט הפך למועדון האצולה השמאלנית. כשהמשטרה הולכת ומצטיירת כמוסד עברייני הפועל במסגרת החוק. כשאפילו הצבא כבר לא מה שהיה. אל נתכסה בעלה התאנה המגוחך של עם שמתקשה למצוא מנהיג.
התרבות החברתית על מרכיביה השונים, היא שבוחרת מה תהיה דמות המנהיג שיקבל לידיו את הגה השלטון. כשהחשיבות המרכזית ניתנת לאסטטיקה התקשורתית על כל ענפיה, יבחר הציבור בראש ממשלה שיודע להתחבב על התקשורת. כשההערכה ניתנת לבעלי המרפקים, היודעים להסתדר בחיים, גם המנהיג יהיה כזה. אם הענווה הפכה לנחלת הפריירים, ובחירת המועמדים בנויה על התהדרות וחוסר צניעות, המנהיג יהיה התרנגול הנפוח ביותר בשכונה. כשכולם רוצים גובים, וקשרים, ופרוטקציה, ושאר טובות הנאה למיניהם, ברור שהמנהיג יהיה זה שיודע לנהל את השחיתות באלגנטיות המכסימלית. אי אפשר לחיות תרבות שקרית, ולצפות שהמנהיג יהיה איש של אמת.
אם חפצי חיים אנחנו, נישיר מבט ונאמר את האמת. הבעיה שלנו אינה בניסוח מודעת דרושים למציאת המנהיג המתאים. הבעיה שלנו היא משבר תרבותי עמוק, שעלינו לטפל בו באופן דחוף ומיידי. כשחיינו הציבוריים יעסקו בערכים. כשהצניעות והענווה תהיינה לדרישות סף, לקבלת תפקיד ציבורי. כשהיושר יחזור להיות ענין של כבוד. כשמינוי מפקדים בצבא יהיה על פי יכולתם המקצועית, ולא לפי דעותיהם הפוליטיות. כשבתי המשפט יצאו מעקמומיותם, והמשטרה תחשוש קצת מאימת הדין. כשמנהיגים לכנסת יבחרו בגלל אישיותם, ולא בשביל קידום מטרות אישיות. נוכל שוב לנשום לרווחה.
ואנחנו האזרחים הקטנים נעשה כל שבידינו, להכניס נשמה למדינה. במקום להתמקם מול הטלויזיה כל ערב, או ללכת לפאב מפוקפק, נלך לכינוסים ערכיים העוסקים בלימוד שורשינו היהודיים. נתחבר לתורת ישראל הנצחית, היודעת להעניק חיים תרבותיים, אמיצים, ומלאי אמונה ותקווה. אורו של משיח.. מהפך את כל ההויה לזוהר תורה.. הופעת הרוחניות המזוככת בתוך כל החומריות.. העלאת ערך כל החיים..(הרב קוק, אורות הקודש א, עמ קנא).