לא קשה לתאר את הלחץ, המתח, הפחד, המבוכה והבלבול שאחזו בעם ישראל כשהגיעו לים סוף, כאשר הים מולם, מצרים מאחור, והעם - בחוסר אונים מוחלט בין הפטיש לסדן. ובאמת חז"ל מתארים את מצבם של ישראל אז באופנים שונים, ואחד מהם הוא מאמרם המופיע במספר מקומות (כגון: ירושלמי תענית ב ה; מכילתא בשלח ב): "תניא ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים: אחת אומרת: ניפול לים, ואחת אומרת: נחזור למצרים, ואחת אומרת: נעשה עמהם מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן". בתרגום חופשי להיום היינו אומרים שיש בעם ישראל במצב קשה זה ארבע תנועות, ארבע מפלגות.
א. מפלגת המיואשים - ניפול לים, אין סיכוי, הכל אבוד ועל כן עדיף חלילה למות מתוך בחירה שלנו (ללכת על כל הקופה) ולא להיות טרף ללוע האכזרי של האויב, ייאוש המתגלה גם בימינו בלבושים שונים.
ב. מפלגת הריאליזם - בשם הריאליות המעשית נחזור למצרים. אין אפשרות כרגע להילחם במצרים ועל כן נחזור לשם. העיקר שנחיה, ואפילו כמשועבדים, ואולי יבוא יום שיתנו לנו שוויון זכויות ונוכל לחיות ככל בני האדם במנוחה ובכבוד היה אדם בביתך ומצרי בצאתך. נחיה חיים מוסריים, ככל העמים, נפתח את השכל האנושי בטכנולוגיה מתקדמת באימפריה המצרית ונשתלב בתרבות העולמית הכללית.
ג. מפלגת הכבוד הלאומי - נעשה עמהם מלחמה. מה פתאום לחזור למצרים אל העבדות? בשום אופן! אפילו לקבל זכויות של אזרח חוץ במצרים ולחיות בשוויון זכויות איננו מוכנים. איפה הכבוד הלאומי? אנו רוצים להיות עם חופשי שמנהל את חייו בעצמו, כשיש לו פוליטיקה משלו, צבא משלו, כלכלה משלו, ואפילו חי חיי רווחה וחברה מפותחים, עם ספרות, תיאטרון, מוזיקה וספורט משלו. סיסמתנו היא להיות עם חופשי בארצנו, יש לנו חלומות משלנו. לא ניכנע לאויב בשום אופן, קדימה הסתער!
ד. מפלגת הרוח, נצווח כנגדן, וכהסברו של התורה תמימה (שמות יד) נצעק לקב"ה שיעננו. בזכות כוח התפילה ניוושע. לא במלחמה ננצח, וודאי שאל לנו להיטמע בין המצרים, העיקר היא הרוח ברוח ננצח - נתפלל, וה יעזור לנו באורח נס ופלא.
וכך היו ארבע הקבוצות הללו רבות ומתווכחות כשכל אחת מתבצרת בעמדתה היא, כשהאחת אינה מוכנה לשמוע כלל את דעת חברתה. ומי צודק? ממשיכים חז"ל (שם) ואומרים: "זו שאמרה ניפול לים, אמר להם משה: התייצבו וראו את ישועת ה, זו שאמרה לחזור למצרים אמר להם ה: אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם, זו שאמרה: נעשה עמהם מלחמה אמר להם: ה יילחם לכם, וזו שאמרה נצווח (נתפלל) כנגדן אמר להם: ואתם תחרישון". אם כן לפי תשובת חז"ל, כל אחת בנפרד - כת, קבוצה או מפלגה - כשהיא לעצמה, אינה צודקת. אך בכל זאת הייתכן שאין צד מסוים הצודק בוויכוח, ויכוח שלא נגמר מאז ועד היום, אלא מהדהד לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל בהליכתו המורכבת והמפותלת על כל המשברים שבו והנזקים שבדרך?
התשובה לכך ניתנת ע"י הרב קוק (אורות התחיה יח): "שלשה כוחות מתאבקים כעת במחננו. המלחמה ביניהם ניכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושורשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם... הקודש, האומה, האנושיות, - אלה הם שלוש התביעות העיקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם... " (ועוד עיין שם בהמשך).
אם כן ודאי שאיננו מהמיואשים, אנשי אמונה אנו המבינים כי יש לחבר את הכוחות. המקור לכל הוא האמונה - הקודש - מפלגת הרוח. היא הנוטעת את הערכים והמטרות האלוקיות האמורים להתגלות בכל צדדינו הלאומיים, היא תפיח את הערכים הנכונים במפלגת הכבוד הלאומי. אך בכך אין להסתפק. עלינו לצאת אמנם ממצרים ומהריאליזם המעשי, אך יש גם להוציא משם את כל הכלים הנחוצים לנו, כשכל אנושי, טכנולוגיה מתקדמת וכו, ולגלות גם בהם ובאמצעותם את גודל הרוח שבתוכנו. ועל כן אם לפעמים נראה כאילו איננו מסוגלים עדיין לממש את כל הכוחות, איננו מוותרים עליהם, ופועלים בגלוי ובסמוי, בטווח הקצר ובטווח הארוך, לגלות את שלושת הכוחות גם יחד. ובעז"ה נזכה להמשיך את שירת הים דאז, ב"שירו לה שיר חדש" - בגאולתם השלמה של ישראל על כלל כוחותיו ועמו העולם כולו.
א. מפלגת המיואשים - ניפול לים, אין סיכוי, הכל אבוד ועל כן עדיף חלילה למות מתוך בחירה שלנו (ללכת על כל הקופה) ולא להיות טרף ללוע האכזרי של האויב, ייאוש המתגלה גם בימינו בלבושים שונים.
ב. מפלגת הריאליזם - בשם הריאליות המעשית נחזור למצרים. אין אפשרות כרגע להילחם במצרים ועל כן נחזור לשם. העיקר שנחיה, ואפילו כמשועבדים, ואולי יבוא יום שיתנו לנו שוויון זכויות ונוכל לחיות ככל בני האדם במנוחה ובכבוד היה אדם בביתך ומצרי בצאתך. נחיה חיים מוסריים, ככל העמים, נפתח את השכל האנושי בטכנולוגיה מתקדמת באימפריה המצרית ונשתלב בתרבות העולמית הכללית.
ג. מפלגת הכבוד הלאומי - נעשה עמהם מלחמה. מה פתאום לחזור למצרים אל העבדות? בשום אופן! אפילו לקבל זכויות של אזרח חוץ במצרים ולחיות בשוויון זכויות איננו מוכנים. איפה הכבוד הלאומי? אנו רוצים להיות עם חופשי שמנהל את חייו בעצמו, כשיש לו פוליטיקה משלו, צבא משלו, כלכלה משלו, ואפילו חי חיי רווחה וחברה מפותחים, עם ספרות, תיאטרון, מוזיקה וספורט משלו. סיסמתנו היא להיות עם חופשי בארצנו, יש לנו חלומות משלנו. לא ניכנע לאויב בשום אופן, קדימה הסתער!
ד. מפלגת הרוח, נצווח כנגדן, וכהסברו של התורה תמימה (שמות יד) נצעק לקב"ה שיעננו. בזכות כוח התפילה ניוושע. לא במלחמה ננצח, וודאי שאל לנו להיטמע בין המצרים, העיקר היא הרוח ברוח ננצח - נתפלל, וה יעזור לנו באורח נס ופלא.
וכך היו ארבע הקבוצות הללו רבות ומתווכחות כשכל אחת מתבצרת בעמדתה היא, כשהאחת אינה מוכנה לשמוע כלל את דעת חברתה. ומי צודק? ממשיכים חז"ל (שם) ואומרים: "זו שאמרה ניפול לים, אמר להם משה: התייצבו וראו את ישועת ה, זו שאמרה לחזור למצרים אמר להם ה: אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם, זו שאמרה: נעשה עמהם מלחמה אמר להם: ה יילחם לכם, וזו שאמרה נצווח (נתפלל) כנגדן אמר להם: ואתם תחרישון". אם כן לפי תשובת חז"ל, כל אחת בנפרד - כת, קבוצה או מפלגה - כשהיא לעצמה, אינה צודקת. אך בכל זאת הייתכן שאין צד מסוים הצודק בוויכוח, ויכוח שלא נגמר מאז ועד היום, אלא מהדהד לאורך כל ההסטוריה של עם ישראל בהליכתו המורכבת והמפותלת על כל המשברים שבו והנזקים שבדרך?
התשובה לכך ניתנת ע"י הרב קוק (אורות התחיה יח): "שלשה כוחות מתאבקים כעת במחננו. המלחמה ביניהם ניכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושורשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם... הקודש, האומה, האנושיות, - אלה הם שלוש התביעות העיקריות, שהחיים כולם, שלנו ושל כל אדם, באיזו צורה שהיא, מורכבים מהם... " (ועוד עיין שם בהמשך).
אם כן ודאי שאיננו מהמיואשים, אנשי אמונה אנו המבינים כי יש לחבר את הכוחות. המקור לכל הוא האמונה - הקודש - מפלגת הרוח. היא הנוטעת את הערכים והמטרות האלוקיות האמורים להתגלות בכל צדדינו הלאומיים, היא תפיח את הערכים הנכונים במפלגת הכבוד הלאומי. אך בכך אין להסתפק. עלינו לצאת אמנם ממצרים ומהריאליזם המעשי, אך יש גם להוציא משם את כל הכלים הנחוצים לנו, כשכל אנושי, טכנולוגיה מתקדמת וכו, ולגלות גם בהם ובאמצעותם את גודל הרוח שבתוכנו. ועל כן אם לפעמים נראה כאילו איננו מסוגלים עדיין לממש את כל הכוחות, איננו מוותרים עליהם, ופועלים בגלוי ובסמוי, בטווח הקצר ובטווח הארוך, לגלות את שלושת הכוחות גם יחד. ובעז"ה נזכה להמשיך את שירת הים דאז, ב"שירו לה שיר חדש" - בגאולתם השלמה של ישראל על כלל כוחותיו ועמו העולם כולו.