שאלה: עמנו קם לתחיה ואנו שמחים מאוד על כך. אך לא נוכל להתעלם מכך שהכיווןהכללי בעולם המתורבת הוא דווקא אוניברסלי, כגון עמי אירופה ההופכים ישות אחת. למהשכל המין האנושי לא יהפוך למשפחה אחת גדולה? למה להתעקש כל כך על זהות לאומית נפרדתהגורמת שפיכות דמיםתשובה: אכן אנו מוצאים אצל רבותינו הקדמונים את שתיהגישות האלה: מחד גיסא – "חביב אדם שנברא בצלם" ומאידך גיסא – "חביבים ישראל שנקראובנים למקום" (פרקי אבות ג יח). אבל אין סתירה כלל ביניהם, שהרי שתי האמרות יצאו מפיחכם אחד, הוא התנא הגדול והמפורסם רבי עקיבאנכון שכל המין האנושי הוא משפחהאחת, אב אחד לכולנו ואל אחד בראנו, אך יחד עם זאת, לכל עם יש ייחוד משלופסיכולוגיה ציבורית משלו, גניוס לאומי משלו, או כלשון החכמים: מלאך משלו. כמו שלכלאדם יש נשמה, כך לכל עם יש נשמה. צריך להדק את השלום בין עם לעם, ויחד עם זה להיזהרשתהליך הגלובליזציה והמונדיאליזציה לא ימחק את האופי המיוחד של כל עם ועםאמנםקשה וכואב לראות שהלאומיות גורמת לעתים שפיכות דמים, ולא דווקא לאומיות אלא כלרעיון דתי או חברתי הנמצא בידי אנשים פנאטיים. רוצה לומר: לא הרעיון גורם שפיכותדמים אלא הפנאטיות של האוחזים בו, שאינם בעלי מידות טובות, חושבים שאצלם כל האמתוכל הצדק, ואינם סובלים שמישהו יהיה שונה מהם. כך העולם מלא מלחמות על בסיס לאומידתי, כלכלי או חברתי. ככל שהאדם יזדכך, ככל שאופיו יהיה טהור ועדין יותר, כךתתמעטנה המלחמותוהרי יש סתירה פנימית בין הלאומיות לבין המוסריות, שהלאומיותטומנת בחובה מין אגואיזם קולקטיבי. אנוכיות זו היא הכרח, שהרי כל עם חייב לדאוגלעצמו לפני שידאג לאחרים, שמא יבולע לו. דאגה מופרזת לעמים אחרים, כמוה כהתאבדותלאומיתאך הדבר שונה לגבי עם ישראל, שמטרת קיומו אינה דאגה לעצמו אלא הבאתברכה לכל המין האנושי, כפי שנאמר לאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית: "ואעשך לגויגדול ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב ב). אכן אנו רואים אותו דואג לא רקלמשפחתו, אלא לכל אדם באשר הוא אדם, מתמסר להכנסת אורחים מכל עם ולשון ומתפלל אפילועל אנשי סדום. לכן הוא מכונה "אב המון גויים" (בראשית יז ד), אבי כל המין האנושיאם כן, מה הצורך באומה מיוחדת? אלא שכמו שאדם זקוק ללב, כך המין האנושי זקוקלעם 'לבי'. רבי יהודה הלוי כותב שעם ישראל הוא לב האנושות (כוזרי ב לו). לא לבמנותק, לא לב מתנשא, לא לב קפוא במקרר, אלא לב חי המזרים חיים לכל האברים. כמושאהבת הלב היא אהבת כל האברים, כך אהבת עם ישראל היא בעצם אהבת כל המין האנושיכאשר אנו מתאמצים בעבודתנו הלאומית, בחיזוק ישיבת עם ישראל בארצו, בחיזוק צבאוומדינתו, אנחנו בעצם פועלים למען האנושות כולה. אין זו אהבה אגואיסטית אלא אהבהאוניברסאליתאכן מאז התיישב עם ישראל בארצו, בקע ממנו אור רב שהתפזר בכל עמיארץ והביא להם אושר וברכהגם לאורך הדורות, כאשר סבלנו כל כך מהעמים שסבבואותנו "כל גויים סבבוני... סבוני כדבורים", לא חדלנו לרגע להתפלל לאושרם ולהצלחתםוחתמנו את שלוש תפילותינו היומיות באמירת "עלינו לשבח" לטובת ברכת כל המין האנושיאנו אוהבים את כל האדם אשר על פני האדמה, אלא שאהבתנו לעם ישראל עמוקה יותר. מהשמוטל עלינו עתה הוא לחזק את קשרי האהבה בינינו בתוכנו, וכאשר נסיים מלאכה זו, נחללצעוד אל עבר השלום העולמי