רשת האינטרנט מעלה סוגיות מרתקות בתחום האמת והשקר, שקשה למצוא להן פסיקה קדומה. כיוון שהמשתמש הוא אנונימי בדרך כלל, הרי שהוא לובש זהות בדויה. זו עצמה סוגיה סבוכה, שכן מחד גיסא אין הוא גורם נזק לאיש (ויש ראשונים שלא הכלילו באיסור מצבים בהם לא נגרם כל נזק), ולא זו בלבד, אלא שכולם יודעים שייתכן והזהויות אינן קיימות אלא בעולם הוירטואלי, ומאידך גיסא, בוודאי שלא ניתן לכנות התנהגות זו כהתרחקות מן השקר, כפי שציוותה התורה "מדבר שקר תרחק".
הסוגיות אינן נתחמות כאן, אלא גולשות לעניינים הקיימים גם במציאות הממשית, אולם באינטרנט מחריפים בהרבה בשל האנונימיות והיכולת להתחבא. נדגים אחת מהן, שאולי היא הקשה מכולן: כתיבת "טוקבקים" בסיטונאות, כאשר אותו אדם מתחזה לדמויות שונות.
כיוון שעדיין אין פסיקה מסודרת בעניין זה, אין לנו אלא לקבל ולהורות דברי הלכה דרך מאמרי חז"ל כלליים. אלה מלמדים על חובה מיוחדת לראות ב'אמת' את אחד היסודות עליו עומד העולם; אלה מלמדים שחותמו של הקב"ה 'אמת'; אלה מלמדים כי השקר הוא אחד הדברים היחידים עליו נאמרה מצווה מיוחדת המחייבת להתרחק מן השקר; אלה מלמדים שמידת האמת היא אחת המידות המעולות ביותר, שהיא חשובה מאין כמותה ואלה מלמדים שקיימת שנאה מיוחדת לכת השקרנים שאינה מקבלת פני שכינה.
לא ניתן להתייחס לאלה כפסיקת הלכה במובן המקובל של המילה. ברם, נראה, כי ניתן לומר שני דברים עקרוניים ומעשיים: ראשון בהם הוא, כי בשעה שנוצר נזק לאדם – גם אם מדובר בצער מיוחד – בוודאי שאסור לשקר לו. זו אינה עבירת שקר בלבד, אלא שיש בדברים גם אונאה שהיא איסור מיוחד לצער את האדם. הניסיונות להטעות אנשים בכתיבה מזויפת, יצירת קשרים וירטואליים תוך מצג שווא, וכל עניין אחר השובר את לבו של האחר שלא ביושר – אסור.
עניין שני נוגע לכיוון הכללי. יש לנסות ולצמצם כמה שיותר את השימוש בכלים שקר. הדבר נובע לא רק בשל הפגיעה באחר, כי אם גם בנזק שהשקר מביא לעולמו של האדם עצמו. ההתרגלות לשקר מטשטשת את הגבולות שבין העולם הממשי לעולם הוירטואלי, והמדרון החלקלק של השקרים אורב לו לאדם להפילו.
עולה אפוא, כי צירוף אהבת האמת והמחויבות לה, השמירה שלא לפגוע באחר והזהירות שלא לאבד את הרגישות באמירת שקר – מכוונים את האדם להעצמת מידת האמת שבו ולהינזרות מהשקר.
** הרב - ראש ישיבת ההסדר פ"ת
מתוך החוברת לכנס הראשון ליהדות חברה ואינטרנט שבט תשס"ו