סיפור בבואה בפרשיות המקושש והמקלל

פרשת אמור – המקלל	פרשת שלח – המקושש
פתיחת המקרה[1]: "ויצא בן אשה ישראלית"	"ויהיו בני ישראל במדבר"
ויביאו אותו	ויקריבו אותו
אל משה	אל משה ואל אהרן ואל כל העדה
ויניחהו במשמר	ויניחו אותו במשמר
לפרוש להם על פי ה'	כי לא פרש מה יעשה לו
וידבר ה' אל משה לאמר	ויאמר ה' אל משה
א. הוצא את המקלל ב. ירגמו אותו כל העדה	א. מות יומת האיש ב. רגום אותו באבנים ג. מחוץ למחנה
פסוקי הלכות נזקי אדם
א. וידבר משה אל בני ישראל ב. ויוציאו את המקלל	ויוציאו אותו
ג. וירגמו אותו אבן	וירגמו אותו באבנים
	וימת
ד. ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה	כאשר צוה ה' את משה

[2][3][4][5]

[1] בשני המקרים דנים רוב הפרשנים בפתיחה המוזרה של שתי הפרשיות מהיכן יצא המקלל בפרשת אמור ומדוע יש לציין בפרשת שלח שהיו בני ישראל במדבר.

[2] רש"י גם מזכיר שם בלשונו הזהב כי המקלל גדף את ה'. לא לחינם הוא מזכיר גידוף, פרשת מגדף בתורה נמצאת סמוכה לפרשת המקלל בפרשתנו וקודמת לה ויש כאן להצביע על קירבה בין שתי הפרשיות.

[3] המקור לדברי רש"י הוא בתורת כהנים אך אנו מנסים למצוא לזה הוכחה מהפסוקים.

[4] הדבר מזכיר את ההלכה שיש להפריד בין חייבי מיתה שונים כגון בין הנסקלים לנחנקים וכד'.

[5] לא הסברנו את כל ההבדלים והשארנו מקום להתגדר בו.