'ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה', הדא הוא דכתיב (משלי כ"ז): 'כובד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם'... דבר אחר 'כובד אבן', אמר הקב"ה כבדתי את ישראל בעולם שנקראו אבן, כמה דתימא (בראשית מ"ט) 'משם רועה אבן ישראל', 'ונטל החול' אלו ישראל שנמשלו לחול, שנאמר (הושע ב') 'והיה מספר בני ישראל כחול הים', שנטלתי אותם בעולם ואמרתי (זכריה ב') 'כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו'. ר' יהושע אומר תקון סופרים הוא, 'עיני' כתיב. ועמדו והכעיסו לפני ובקשתי לכלותן ולהשליכן מעל פני, ואמרתי בשביל פרעה הרשע, שלא יאמר לא היה יכול להצילן ועמד עליהן והרגן, הוי 'וכעס אויל כבד משניהם', הוי 'כי אני הכבדתי את לבו'.

דבר אחר 'כי קרוב הוא', בקרוב ירשו כנעניים את הארץ, שנאמר: 'ודור רביעי ישובו הנה'.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו.

אף אם תכנית זו תוביל לכך שעם ישראל יחיה את חייו בשקט (וודאי שאין זה כך), יש בכך בעיה של נסיגה ממלחמה ברע העולמי, דבר המוטל על ישראל, ובמיוחד כשהדבר קורה בארצנו. איננו יכולים להתעלם ממעשיהם של הגויים ולפעול כאילו אנו לבד בעולם. מעשיהם של האומות קשורים אלינו ונוגעים אלינו, ועלינו להתייחס לכך ולפעול בהתאם.


[1] שמות רבה פרשה י"ג, א'. בשנה זו נשתדל לעסוק בכל שבוע במדרש הראשון על הפרשה.

[2] מכילתא בשלח, הקדמה.

[3] עי' ב"משוש הארץ" עמ' קל"ג.

[4] שמות י', א'.

[5] ראה בשיחה לפרשה זו, שנת ה'תשס"ג.