עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז') 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור - הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה.

כשמחנות נמלים לבנות נתקלים במסעותיהם במכשולי אש, מטילות עצמן רבבות נמלים אל תוך הלהבות ומכבות אותן בגופן כדי לפרוץ דרך למחנה כולו. אולם התנהגות זו אינה בגדר מעשה גבורה עליון של אידיאליסט, אלא תגובה אוטומטית של מכונה קטנה, אשר פעולותיה נקבעות על ידי גורמי התורשה. כולנו נסכים, שאין ליחס לה לנמלה תכונות מוסריות, מאחר שאין היא יכולה להחליט על פעולתה בדרך של בחירה חופשית ושיפוט עצמי.

זה מה שלמדו מן הצפרדעים. העובדה שהצפרדעים לא ברחו מן האש שבתנור לימדה את חנניה מישאל ועזריה כי בעצם הבריאה טמונה השאיפה לעשות את רצון ה' גם במחיר חייו של האדם. לכן לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם, והוציאו אל הפועל את תכונת מסירות הנפש הטבועה בהם מבראשית.

[1] בפתיחת הפרשה ובמדרשים הראשונים לפרשה עסקנו בהרחבה בשנים קודמות. שיחה זו לקוחה משיחת פרשת אמור משנת ה'תשס"ב המופיעה באתר.

[2] פסחים נ"ג ע"ב.

[3] ד"ה "מה ראוי", שיטת ר"י.

[4] עמ' 86.