'עוזי חיטמן נפטר', סיפרתי לילדים שלי, בבוקר. איך הוא נפטר?, הם שאלו, 'כנראה שהוא היה חולה', אמרתי, למרות שיכולתי גם לענות במילים של חיטמן מהשיר 'ילד אתה שואל', ש'אבא לא יודע הכל'. הבת הגדולה נזכרה שעוזי הוא דווקא זה ששר 'לפעמים זה כיף להיות כאילו חולה', והבן, הקטן יותר, לא הבין איך עוזי יכול למות, כשהוא ממשיך לשיר כל הבוקר, ברדיו. כשהם היו קטנים יותר, הם רק היו אומרים 'רוצים עוזי', ומייד הבנו שהם מתכוונים לדיסק עם שירי הילדים היפים שלו.

בעצם, כשחושבים על זה, עוזי הייתה אחת המילים הראשונות שהם אמרו. כשהם גדלו קצת, הם הכירו גם את עוזי מקלטות הוידאו של 'פרפר נחמד', ואת עוזי מתקליטור המחשב של 'השירים, המשחקים'. את עוזי של הטלוויזיה, לעומת זאת, הם לא יכלו להכיר, כי בטלוויזיה של היום אין עוזי של 'חלום עליכם' ושל 'הופה היי'. במקום זה יש את עופר שכטר, שחושף את ישבנו, ומנבל את פיו, לתפארת החינוך בישראל. אוי חיטמן, עם 'השירים, המשחקים' שלו, איפה הוא עכשיו?. איך הוא יכל להעלם לנו פתאום, ולהשאיר את הילדים של מדינת ישראל עם החבורה הנבערת והכל כך לא תרבותית של אקזיט?. אבל עוזי חיטמן, לא היה רק עוזי של הילדים. הרבה זכויות יישארו לו לחיטמן, גם אצלנו, המבוגרים.

קשה למנות את כמות היהודים ברחבי העולם שיודעים את מילות תפילת 'אדון עולם' רק בזכות הלחן המקסים שלו. בסעודות שבת בצבא, תמיד כשהיינו צריכים למצוא שירים שכולם מכירים, היינו שרים את 'גשר צר מאוד' ואת 'אדון עולם' בלחן של חיטמן, ואז כולם היו מצטרפים. קשה להשלים עם המחשבה שלא נשארו לנו הרבה יוצרים שמסוגלים לחבר שירים עבריים יפים כל כך, כמו 'כאן נולדתי', 'ארץ הצבר', 'תודה', ו'אנחנו נשארים בארץ'. חיטמן היה מהזן הנכחד של יוצרים שמחוברים גם למנגינות בית הכנסת, נופי הארץ, והמקורות התנכיים, ולא רק למוזיקת ההיפ-הופ, וה- M.T.V.. מותו המפתיע בגיל כה צעיר, הקפיץ לי מייד לראש את המילים שכתב בשירו היפה 'אורח' 'כי אני בסך הכל אורח בעולם הזה. אתמול אני נולדתי, מחר אני הולך, כי אני בסך הכל אורח'.